Page 94 - 28222

‫מרים איתן‬

‫את שלוות הכורסאות הרכות‪ ,‬לא מסתדר עם השטיח הלבן — כשהנהי‬
‫המתמשך הזה התייצב בגובהו הנכון‪ ,‬הזדקפה‪ ,‬מושכת גם את מנש'קה‬
‫ואת זוג האורחים אחריה‪ ,‬וכך נעמדו שם ארבעתם‪ ,‬לא בדיוק יודעים‬
‫לאן להסתכל‪ ,‬לא מישירים עיניים‪ ,‬עד שהסתיימה הדקה הארוכה‬

‫כנצח ואפשר היה לחזור למשפט שזה עתה נקטע‪.‬‬

‫סוף השבוע המאורגן של עובדי המשרד ובני משפחותיהם בבית‬
‫ההארחה בצפון אמור היה להתחיל רק עם צאת יום הזיכרון‪ .‬תוכניתם‪,‬‬
‫שלה ושל מנש'קה‪ ,‬לגבי שעות אחר הצהריים של אותו היום לא הייתה‬
‫חלק מן ההפקה הכללית‪ .‬ומדוע בכל זאת נדמה לה שגם בית הקברות‬
‫הקטן שבצל הקזוארינות שייך לעניין? בית הקברות ההוא הרי הוא‬
‫סיפור אחר‪ ,‬סיפור גמור‪ .‬טקס הזיכרון מתקיים בו אחרי הצהריים ולא‬
‫בשעת השמעת צפירת הזיכרון הכללית‪ ,‬הקיבוצניקים לא יפסידו יום‬
‫עבודה נוסף למען טקסים‪ ,‬אבל הם עצמם אפילו בשעה המאוחרת הזו‬
‫לא הגיעו‪ .‬עוד מרחוק היא הבחינה בחוטי העשן מיתמרים מעל צמרות‬
‫העצים‪ ,‬סימן שה"יזכור" כבר נאמר ורשימת השמות‪ ,‬המתארכת‬
‫מדי שנה‪ ,‬איש ופועלו‪ ,‬איש ומקום נופלו‪ ,‬כבר שבה ונקראה‪ ,‬וזוגות‬
‫הנערים והנערות‪ ,‬הוא נושא את הלפיד‪ ,‬היא מניחה את הזר‪ ,‬כבר יכלו‬
‫לרוח היורדת בשעה זאת בחוזקה מן ההר וכבר הצמידו זוג־זוג את‬
‫ֵזרו ואת לפידו אל מראשותי מיטת האבן הקטנה‪ ,‬ועד שהיא ומנש'קה‬
‫הגיעו אל פאתי המשק כבר החלו הצעירים בחולצותיהם הכחולות‬
‫חולפים על פניהם בדרכם חזרה‪ .‬בעיקול‪ ,‬במקום בו משאירה הדרך‬
‫את הוואדי מאחוריה ונצמדת אל צלע ההר‪ ,‬בין מדרון סלעי לבין סבך‬
‫שיחים שהפך בינתיים לחורש עבות‪ ,‬צעדו הוריו של בני‪ .‬טמון ליד‬
‫אלי‪ .‬לפניו? אחריו? לפתע לא הייתה בטוחה‪ .‬הם התקדמו באיטיות‪,‬‬
‫שחוחים יותר משהיו‪ ,‬שחוחים יותר מבשנה שעברה‪ ,‬נגררים במאמץ‬
‫בעלייה הקלה‪ .‬שנים החזיקו מעמד‪ ,‬אציליים באבלם‪ .‬בשנה שעברה‪,‬‬
‫כשנפגשו ליד הקבר‪ ,‬הם נענו לה רק בתנועת ראש בלתי מפורשת‬
‫ובעיניים כבויות‪ .‬הפעם‪ ,‬כשחלפה על פניהם במכונית‪ ,‬אפילו זה לא‪.‬‬

‫‪94‬‬