Page 93 - 28222

‫מסע העצמאות של חוה‬

‫לנשום‪ ,‬כמו מקיאה מתוכה איזה גוף זר המאיים לחנוק אותה‪" ,‬כי‬
‫אני‪ ,‬אותך‪ ,‬בעצם‪ ,‬לא מבינה‪ .‬איך את יכולה‪ .‬עומדת לך כאן‪ ,‬באיזו‬
‫שלווה‪ ,‬כאילו הכול עובר על פנייך‪ ,‬לא נוגע‪ ,‬ובזמן שאני מתפוצצת‬

‫ממה שקורה את נשארת כמו ספינקס‪ .‬ממשיכה לעבוד בגינה —״‬

‫כשהיא חושבת על זה עכשיו‪ ,‬בעצם‪ ,‬במשך כל אותו יום‪ ,‬היום שקדם‬
‫לנסיעה‪ ,‬בשעת היקיצה המתמשכת בבוקר‪ ,‬בצד החלום שליווה‬
‫ולא ליווה אותה כל העת‪ ,‬במשך ארוחת הבוקר השת ּוקה עם ובלי‬
‫מנש'קה‪ ,‬בתוך מהדורות החדשות שהכו ללא רחם בעור התוף אבל‬
‫בו זמנית באיזו דרך מוזרה נגעו בה פחות ופחות‪ ,‬ובסופו של דבר רק‬
‫הגדילו את אדישותה‪ ,‬בשעת גישושי השווא המהוססים שלה להחליף‬
‫מספר מילים סתמיות עם בעל המשתלה‪ ,‬כשעברה אחר כך ליד בית‬
‫העלמין הצבאי — רק כרגע בעצם ברור לה שבכל אותן שעות כבר היו‬
‫בעיצומן ההכנות לטקסי הזיכרון של יום המחרת‪ .‬אבל אפילו אחרי‬
‫הצהריים‪ ,‬במשך השיחה הבלתי צפויה עם אמא של אודי‪ ,‬אפילו אז‬
‫היא לא הייתה ממש ערה לכך שיום הזיכרון מתחיל כבר באותו הערב‪.‬‬
‫מספר שבועות קודם הגיעה אמנם ההזמנה השגרתית לטקס הזיכרון‬
‫המרכזי בהיכל התרבות‪ ,‬אבל למקרא המילים "משפחה יקרה" נעמדו‬
‫מול עיניה המוני הורים שכולים שכאבם רק גובר עם השנים‪ ,‬ואלמנות‬
‫טריות עם יתומיהן‪ ,‬והיא חשבה איך היא‪ ,‬שרוב פצעיה כבר הגלידו‪,‬‬
‫איך היא תעמוד שם ביניהם‪ ,‬אז עשתה את מה שהיא נוהגת לעשות‬
‫כבר מספר שנים‪ ,‬קרעה את ההזמנה‪ ,‬השליכה את הקרעים לסל ושכחה‬
‫מכל העניין‪ .‬הצפירה בערב יום הזיכרון הפתיעה אותה‪ ,‬בדיוק ישב‬
‫אצלם הזוג המגעיל‪ ,‬שני הגברים שוחחו כבר על מכירת הנשק לסין‬
‫והיא הייתה עסוקה בדג הזהבון המטוגן בחמאה ובחיפוי על המריבה‬
‫עם ספי‪ ,‬והיא זוכרת שלמשך שבריר של שנייה היא לא ידעה להחליט‬
‫אם להתרומם או להישאר יושבת‪ ,‬לא בטוחה שגם האחרים שומעים‪,‬‬
‫ורק לאט־לאט‪ ,‬כשהצליל המצמרר — ספק יבבה‪ ,‬ספק זעקה‪ ,‬מין נהי‬
‫אחיד‪ ,‬מתמשך‪ ,‬מונוטוני‪ ,‬קודח את החלל‪ ,‬ממלא את המרחב‪ ,‬קורע‬

‫‪93‬‬