Page 88 - 28222

‫מרים איתן‬

‫שעבדה בסוף ימיה בפיתוח זני גרברות ושבהשפעתה נקראו הזנים‬
‫החדשים על שם לוחמות הפלמ"ח שנפלו‪ ,‬ושהזן האחרון שפיתחה‬
‫נקרא לאחר מותה על שמה‪ ,‬וגם עציץ אחד של שרך רחב־עלים מסוג‬
‫שאין לה‪ ,‬ועוד שניים־שלושה עציצים קטנים שאת שמות צמחיהם לא‬
‫הכירה‪ ,‬ולבסוף יצאה החוצה ואספה לה מן הערוגות הגבוהות גם את‬
‫העונתיים שלשמם באה‪ ,‬וסידרה את הכול בזהירות מרבית על הספסל‬
‫האחורי ועל רצפת המכונית ובבגאז' עד שהמכונית נראתה כגן פורח‪,‬‬
‫ושאלה‪ ,‬למרות שידעה מראש‪ ,‬איפה מוטב לשתול כל פרח‪ ,‬ושילמה‪,‬‬
‫והודתה‪ ,‬ואמרו לה‪" ,‬לך מגיעה התודה‪ ",‬והיא ויתרה על הסופרמרקט‬

‫כי כבר נעשה מאוחר‪ ,‬ונסעה חזרה לביתה‪.‬‬
‫כשעברה בדרכה חזרה ליד הכניסה לבית הקברות לא חשבה שוב‬
‫על מלחמת יום הכיפורים ועל הג'יפ הישן ועל מנש'קה‪ ,‬גם לא על‬
‫ַמ ֵדי ה־א' של אלי שקודם די הכו אותה בתדהמה‪ ,‬אבל איכשהו‪ ,‬ברקע‪,‬‬
‫ֵמ ֵעבר למכונית המלאה פרחים ובלי קשר לחלק המעשי ֶשבה שתכנן‬
‫בו זמנית היכן תשתול את האמנון ותמר ואיפה את המנטור והיכן‬
‫תעמיד את הגרדניה כדי שתקבל מספיק אור‪ ,‬עלתה בה תמונה עמומה‬
‫של עיתונים מלאי מודעות ֵאבל‪ ,‬דפים פנימיים שלמים שאין בהם‬
‫אלא שמות בתוך מסגרות‪ ,‬מסגרות ושמות‪ ,‬ושל עיניה הרצות על פני‬
‫השמות‪ ,‬סורקות אותם שוב ושוב ואינן מוצאות שום מכר‪ ,‬שום קרוב‪,‬‬

‫ואיזו תחושה נוראה של ניכור‪ ,‬ניכור ובושה‪.‬‬
‫כשהגיעה חזרה לשכונה השלווה והמכונית החליקה רכה‬
‫וממושמעת ברחוב השקט ושיחי ורדים פרחו מעבר לגדרות וציפורים‬
‫שרו מעל כל הצמרות‪ ,‬היא נסחפה שוב בהרגשת אסון מתקרב‪ ,‬סוקרת‬
‫במחשבתה את הבתים אותם פקדו כבר אסונות‪ ,‬הבית שמאחורי‬
‫הפינה‪ ,‬וזה ששם למעלה בקצה‪ ,‬והחמישי במעלה הרחוב‪ ,‬זה עם‬
‫הגידול בבטן ששלח גרורה לכבד ותוך מספר שבועות חיסל שלושים‬
‫שנה של מאמצים לבניית קריירה שסוף סוף החלה להניב פירות‪,‬‬
‫והשני מימין שהתאבד בגלל התמוטטות כספית או אולי בגלל משהו‬
‫אחר‪ ,‬והשלישי משמאל‪ ,‬בית הוריו של אודי שנהרג ביום הראשון של‬

‫‪88‬‬