Page 86 - 28222

‫מרים איתן‬

‫הכתמים‪ ,‬בגודלם‪ ,‬בגונם המיוחד‪ ,‬בקצב ההתפשטות שלהם‪ ,‬ובשלב‬
‫מסוים‪ ,‬כשלא היה בטוח‪ ,‬הפנה אותה למישהו צעיר ממנו‪ ,‬היא הניחה‬
‫שהיה זה בנו או חתנו‪ ,‬והלה שאל אותה אף הוא שאלות אחדות וכשגם‬
‫הוא לא היה בטוח הפנה אותה לבן שיחו שנראה כמו פועל מזדמן‬
‫בבגדי עבודה מהוהים ואמר לה מוטי הוא אגרונום‪ ,‬הוא בקי בנושא‪,‬‬
‫הוא בטח ֵידע‪ ,‬ואולי הוא לא אמר מוטי אלא איזה שם אחר‪ ,‬בכל אופן‬
‫הוא כינה אותו בשמו הפרטי וזה היה מובן מאליו וטבעי‪ ,‬ולא הייתה‬
‫שם שום התבטלות‪ ,‬וגם התנשאות לא הייתה‪ ,‬ורק הניסיון הפשוט‪,‬‬
‫המובן מאליו‪ ,‬לעזור לה‪ ,‬וללא שום קוצר רוח‪ ,‬למרות שהם אינם‬
‫עוסקים במדשאות ולמרות שידעו שגם את חומר ההדברה המעורב‬
‫בדשן מיוחד אינה יכולה לקנות אצלם‪ .‬זיכרון השיחה ההיא חימם את‬
‫ליבה והיא התבוננה סביבה בתקווה‪ .‬מימינה הייתה אישה מבוגרת‬
‫בשיער מאפיר מבררת זרעים ליד שולחן עבודה גבוה ועוד אחת בגיל‬
‫לא מוגדר ניגשה לשאול אותה דבר מה‪ .‬הבחור שהפנה אותה אז אל‬
‫האגרונום‪ ,‬ושעכשיו ראתה שכבר איננו בחור ואולי אפילו יש לו כבר‬
‫בנים בצבא‪ ,‬היה עסוק בהעמסת קרטונים מלאי עציצים אל אחוריו‬
‫של טנדר‪ ,‬והיו שם עוד שניים־שלושה עובדים בעלי תווי פנים דומים‪,‬‬
‫והיא אמרה לעצמה כל המשפחה המורחבת‪ ,‬שניים או שלושה דורות‪,‬‬
‫וחשבה שהם בטח זוכרים אותה מן הביקורים הקודמים‪ ,‬ומאוד רצתה‬
‫להיכנס איתם שוב בשיחה‪ ,‬אבל לא נמצא לה נושא זמין ודווקא‬
‫המאמץ למצוא נושא שיתק אותה‪ .‬היא הצטערה שאיננה יכולה‬
‫להכריז‪" ,‬שלום עליכם"‪ ,‬בקולו המתנגן של מנש'קה או לשבור את‬
‫הזרות באיזו בדיחה כפי שהוא לבטח היה עושה‪ ,‬וגם להגיד סתם "יפה‬
‫כאן" או‪ ,‬מה שבאמת הרגישה‪" ,‬נעים לי כאן איתכם" לא העזה‪ ,‬והיא‬
‫עמדה שם רגע או שניים‪ ,‬מתבוננת‪ ,‬כמו מחפשת מי‪ ,‬אבל איש לא יצא‬
‫מגדרו כדי לדובב אותה‪ ,‬איש לא ניסה‪ ,‬כמו במשתלות צידי הדרכים‪,‬‬
‫להשפיע עליה לקנות‪ ,‬הם המשיכו בעבודתם ובשיחתם השקטה‪,‬‬
‫עטופים בה כמו במעטה של איזו אינטימיות שהיא כה השתוקקה‬
‫אליה דווקא משום שלא העזה לפרוץ אל תוכה‪ .‬אחר כך חצתה בנענוע‬

‫‪86‬‬