Page 84 - 28222
P. 84
מרים איתן
בפינת הארץ הזאת אינה אלא השלכה ענקית של כאביה הפרטיים,
ושלא כל כך אכפת לה עכשיו אם תקרה לה פתאום תאונה ,ואולי היא
אפילו מייחלת לכך בסתר ליבה ,משהו שפשוט יקטע אותה באמצע
מבלי שהיא תטיל בכך אשם במישהו ,מבלי שמותה יהפוך בכך נטל
נוסף על משפחתה ,אבל היא פשוט לא תהיה כאן יותר ,ואם קורה
שלכך היא בסתר ליבה מייחלת ,אין זה בגלל האבנים שממשיכות
להיזרק בעזה אלא בגלל כל התסבוכת הזאת .היא הרגישה במעומעם
שכל התסבוכת הזאת אינה רק ספי אלא גם מנש'קה ,ולא רק מנש'קה,
ושהכול כל כך מורכב וחסר פתרון ,ושככל שהיא מנסה להבהיר
לעצמה צד אחד של העניין באים הצדדים האחרים וטופחים על פניה,
והיא התעוררה ממחשבותיה רק ליד הרמזור ממש ,מתחת לשלט "בית
עלמין צבאי" ,במקום שבו צריך לפנות שמאלה ולעבור דרך הכביש
המוביל לבית הקברות ורק אחר כך אפשר לפנות אל דרך העפר
המובילה אל המשתלה.
כשהמתינה בפנייה שמאלה והמכוניות מאחוריה עברו אותה בזו
אחר זו הבליח בה הרהור שהנהגים החולפים על פניה ורואים אותה
ממתינה ברמזור מניחים שהיא בדרכה לבית הקברות .היא חשה רגש
אשמה עמום כאילו הייתה מתחזה ,אבל אחר כך חשבה שאי אפשר
לטעות בה ,משום שהנשים העולות בשעה זו לפקוד את יקיריהן
נראות בדרך כלל מבוגרות ממנה ,אפילו אם אין הן מבוגרות ממנה
באמת ,ורבות מהן גם אינן נוהגות אלא עושות את קטע הדרך הזה
ברגל ,אבל איכשהו ,ככל שהמחשבות הללו הוסיפו לזמזם במוחה,
רגש האשמה לא סר ממנה אלא להיפך ,והיא המשיכה לחוש בו כעין
מועקה שברקע ,והוא המשיך ללוות אותה יחד עם הצער על ספי גם
אחרי שחלפה על פני הכניסה לבית הקברות והמשיכה הלאה בדרך
העפר.
זה הזכיר לה קצת את מה שקרה ב־ ,'73כאשר חומר כביסה מסוים
גרם לה אלרגיה קשה ואפה ועיניה היו דלוקים ואדומים ונזלו ללא
הרף ,והיא החזיקה כל הזמן ממחטה לחוצה אל אפה וחבשה משקפיים
84
