Page 82 - 28222

‫מרים איתן‬

‫ימים עוד נראתה כבעיצומה של שלכת‪ ,‬יבשה‪ ,‬מגוידת כולה‪ ,‬נועצת‬
‫את ציפורני מדבקותיה בגבשושיות הטיח המכוסה אזוב שחרחר־‬
‫ירקרק‪ ,‬הייתה עכשיו מכוסה עלווה צפופה‪ ,‬ירוקה כולה‪ ,‬מבהיקה‬
‫וחגיגית בשמש אפריל‪ .‬ורדי ענק מדהימים ביופיים ללא כנימה אחת‪,‬‬
‫ללא עלה פגום‪ ,‬הפגינו בריאות ואונים‪ .‬פרפרי ענק לבנים של אירוסים‬
‫קפאו להרף עין במלוא תנופת מעופם‪ ,‬ראשם האציל מלא נוכחות‬
‫מלכותית‪ ,‬אפשר ממש לראות איך זורמים בהם החיים‪ .‬היא המשיכה‬
‫להסתובב בגן‪ ,‬מריחה כאן‪ ,‬נוגעת שם‪ ,‬עד שהבהלה של קודם נראתה‬
‫לה מוגזמת ומגוחכת‪ ,‬והיא הניחה שאין אלה למעשה אלא תהליכי‬
‫הזדקנות נורמליים‪ ,‬המועצמים על ידי חרדה היפוכונדרית‪ ,‬תוצאת‬
‫התסכול‪ ,‬תחושת חוסר הערך‪ ,‬השעמום‪ ,‬מאמצי השווא שלה להפיק‬
‫מתוך עצמה משהו שאין בה‪ ,‬ושמוטב היה לו הייתה מקבלת את עצמה‬
‫כפי שהיא‪ֵ ,‬אם ורעיה ועקרת בית‪ ,‬אשר גורלה אפילו די שפר עליה‪.‬‬
‫מוטב שהייתה מתמסרת לעיסוקים ההולמים את כישוריה כמו הגן‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬שכה קל לה לקבל מחמאות בגינו‪ ,‬חשבה תוך כדי שהיא מקיפה‬
‫עוד פעם אחת את הבית‪ ,‬מתבוננת בערוגה החדשה של האמנון־ותמר‬
‫שכבר נקלטה‪ ,‬מלטפת בעיניה שתילי מנטור ולוע־הארי‪ ,‬וכמו חי‬
‫נפרש בפניה כל אותו יום בשבוע שעבר‪ ,‬כשמנש'קה עזב אותה מתוחה‬

‫ונרגזת והיא מצאה לה מפלט בנסיעת בוקר למשתלה‪.‬‬

‫השכונה הייתה שלווה מאוד בבוקר ההוא‪ ,‬היא זוכרת‪ .‬רק שקי‬
‫פלסטיק שחורים אחדים ממולאים לרביע וקשורים באמצעיתם סימנו‬
‫את מסלול התקדמותם של שני נערים ערבים שהתנהלו בעצלתיים‬
‫במעלה הרחוב‪ ,‬האחד דחף מכל אשפה על מין מתקן נוסע‪ ,‬האחר‬
‫הוליך לפניו מברשת רחוב רחבה‪ .‬המכונית החליקה מעדנות והיא‬
‫נהגה בה לאיטה‪ ,‬נהנית מכל תנועה‪ .‬רק משחלפה על פני שני הנערים‬
‫הבחינה עד כמה צעירים הם‪ ,‬ושאלה את עצמה מדוע בכלל מעסיקים‬
‫אותם אם מכונית הניקוי העירונית בעלת המברשות המסתובבות‬
‫עוברת במילא כל שבוע‪ ,‬האם שכרם כה נמוך או שיקולים פוליטיים‬

‫‪82‬‬