Page 91 - 28222
P. 91
מסע העצמאות של חוה
שלה" .הם עושים ב ָך שימוש ",ענתה לו" ,את עיוורת וחירשת ",הוא
צעק לה" ,אני פועלת לפי מיטב שיפוטי ",התעקשה" .אבא לגמרי
עיוות את שיפו ֵט ְך" ",לצערי הרב הוא כמעט תמיד צדק עד עכשיו",
"יש כל מיני סוגים של צדק ",הוא צרח וטרק את הטלפון .טיפשה
מטופשת שכמותה .כאילו יש רק אמת אחת ,כאילו קיימת בכלל
דרך מלך שלא תעשה עוול לאף אחד מן הצדדים ,וכאילו נאמנות
לאמת חשובה יותר מן האמפתיה ,ויותר ממערכת היחסים איתו .מה
לא הייתה נותנת עכשיו כדי לנהוג אז אחרת .והעובדה שלא סיפרה
על שיחה זו אף פעם למנש'קה .וההיעדרויות שלו שהלכו והתארכו.
והחלטתו .וכל ההפגנות שבהן היא לא השתתפה מאז .וכל המחאות
שהיא אינה לוקחת בהן חלק .והעיקוף שהיא עושה ,ומבטה שמצטדד
כשהיא חוזרת עמוסת כל טוב מן הס ּו ֶּפר מדי יום שישי והן ניצבות
שם לבושות שחורים ,ומבטן הרודף אותה" .זו הייתה הפגנה סוערת
במיוחד ",אמרה אמא של אודי" ,את יודעת ,והרחוב היה עוד פחות
סבלני מתמיד .ראיתי את ספי חולף על פנינו בגרוטאה המרעישה
שלו .הוא נסע לאט .העיניים שלנו נפגשו .אני לא חושבת שהוא זיהה
אותי .לבשתי כובע מצחיק ָמשוך עד העיניים והחזקתי שלט ביד .הוא
נראה מפוזר כזה .נבוך .לא בנוי מחומר של הפגנות .הלב שלי יצא
אליו ".חוה זוכרת שהיא העזה והציצה בפניה .המבט החולם הזה.
רגע של רוך .איך מתמודדים עם הגעגועים" .הוא החנה את המכונית
מעבר לסיבוב וחזר רגלי .נעמד בהיסוס באגף הפחות אגרסיבי .לא
ממש שייך .מהצד השני של הכביש צעקו לנו בוז .נהגים האטו ושרקו.
ראיתי שלא נעים לו ,אבל הוא לא זז .כי אני רוצה להגיד לך ,אבל יש
לך בכלל זמן ,את לא ממהרת?" עכשיו היא דיברה כבר ממש בשטף,
נרדפת מבפנים ,המשפטים התפרצו ללא מעצורים ,הידיים סובבו
בעצבנות את המאג הכמעט מלא עדיין ,העיניים יותר ויותר בערו" ,כי
אני רואה שהפרעתי לך באמצע השתילה .ישבתי לי לבדי בבית ,פתאום
הרגשתי שאני מוכרחה לדבר עם מישהו ,שאני לא יכולה יותר לשתוק,
לא מסוגלת להמשיך ולבהות בטלוויזיה .לדעת שאודי נפל מפני שהם
91
