Page 90 - 28222

‫מרים איתן‬

‫באותה לחישה‪ .‬עטויה גלימה כהה‪ ,‬ספל ענקי בידיה‪ ,‬עמדה אמא של‬
‫אודי‪ ,‬עדיין באותה נקודה‪ .‬חוה יישרה את גבה הכואב מן הגחינה‬
‫הממושכת‪ ,‬עדיין מחזיקה בידיה ֶגר ֶּברה נהדרת בצבע אלמוג — האם‬
‫הייתה זו "ברכה" או "חביבה" או "שוש"‪ ,‬במשתלה כלל לא הכירו‬
‫את כל הסיפור הזה וכינו את כולן בפשטות "גרברות" — העבירה‬
‫את השתיל לידה השמאלית שעדיין החזיקה גם ּבדקר‪ ,‬קינחה את‬
‫הימנית באחורי מכנסיה‪ ,‬וכך‪ ,‬עם הפרח היפהפה והדקר בשמאלה‪,‬‬
‫ידה הימנית ספק מושטת קדימה‪ ,‬בלי לחשוב‪ ,‬כמהופנטת‪ ,‬החלה‬
‫צועדת‪ .‬מן העבר השני התחילה אמא של אודי יורדת במורד הרחוב‬
‫וחוצה לאיטה את הכביש‪ .‬בדיוק בפינה‪ ,‬מתחת לעץ האלמוגן שגל‬
‫פריחתו כבר נגמר ועלוותו עדיין לא החלה לצמוח‪ ,‬נפגשו‪ .‬רגליהן‬
‫ניצבו בתוך ה ֶנ ֶשל הלוהב של פרחיו שכיסו את המדרכה כשלולית של‬
‫אש‪ .‬עירום ענפיו סוכך עליהן מלמעלה כחו ַּפת תחרה שחורה‪" .‬כל כך‬
‫יפה בחוץ‪ ",‬אמרה אמא של אודי‪ .‬אצבעותיה שיחקו במאג‪ ,‬מסובבות‬
‫אותו מצד לצד בין שתי כפות ידיה‪ .‬ציפורניה מטופחות להפליא‪ ,‬חוה‬
‫זוכרת שהבחינה במידה מסוימת של הפתעה‪" .‬יצאתי לרגע לשאוף‬
‫קצת אוויר‪ ,‬ואז‪ ,‬כשראיתי אותך מרחוק עובדת בגינה‪ ",‬אמא של אודי‪,‬‬
‫אליה‪ ,‬בהתחלה בהיסוס‪ ,‬כמבקשת רשות לעצם השיחה‪" ,‬נזכרתי‬
‫בספי ורציתי לספר לך משהו‪ ".‬ספי‪ ,‬החיוור‪ ,‬ספי ששפתיו רועדות‪,‬‬
‫ההודף אותם‪ ,‬את מנש'קה ואותה‪ ,‬ממש בכוח‪ ,‬לצאת‪ ,‬סוגר אחריהם‬
‫את הדלת‪ .‬ספי המשתדל לא לצעוק את שהאוזניים אינן מסוגלות‬
‫לשמוע‪ .‬ספי הנראה כעוצר בקושי לא להרים את היד‪ .‬אבל כל זה‬
‫היה אחר כך‪ .‬כן‪ .‬יומיים או שלושה יותר מאוחר‪" .‬על ספי?" "כן‪,‬‬
‫שהוא בא לחזק את ידינו‪ ,‬אני מדברת על ההפגנה‪ ".‬בזכות ספי‪ ,‬אם‬
‫כן‪ .‬ובכל זאת נדמה לה שקולה הסגיר יותר ממה שהתכוונה כששאלה‪,‬‬
‫מנותקת שכמותה‪" ,‬על איזו הפגנה?" "הנשים‪ ,‬את יודעת‪ ".‬אם כן אין‬
‫זו אותה הפגנה שבשלה נגררה לוויכוח המר עם ספי‪ ,‬ושבגינה ובגין‬
‫אותו ויכוח הפכה כל הפגנה למכוות אש בבשרה‪ .‬בקשתו אז‪" ,‬אמא‪,‬‬
‫פעם אחת בואי איתי‪ ",‬והיא‪ ,‬עיקשת שכמותה‪ ,‬לחמה על האמת‬

‫‪90‬‬