Page 99 - 28222
P. 99

‫מסע העצמאות של חוה‬

‫כל כך הרבה שנים? ואולי הוא סיפר לה גם אז אבל אז היא לא הייתה‬
‫פנויה לקלוט? ואולי היא פשוט שכחה? הרי את הכאב‪ ,‬לפעמים נדמה‬
‫לה‪ ,‬לגמרי שכחה‪ .‬ואת האימה‪ .‬ואת הצער‪ .‬הצער עליו‪ .‬כי חייה שלה‪,‬‬
‫ידעה כבר אז‪ ,‬חייה שלה לפניה‪ .‬אבל הוא‪ .‬לבד‪ .‬במדבר‪ .‬עם הפנים‬
‫בעפר‪ .‬הדם עובר ישר‪ .‬עובר זו לא המילה הנכונה‪ .‬מה המילה הנכונה?‬
‫זורם? פורץ? שוטף? נשפך? כמה דם כבר יש בלב אחד? נוזל? זולף?‬
‫זולג? אוזל? מנקודת הראות של האדמה זה דווקא נספג‪ ,‬נטמע‪,‬‬
‫מחלחל‪ .‬כמה פעמים בחייה ניסתה כבר למצוא את המילה הנכונה‪.‬‬
‫יש מילה נכונה? איזה חוסר איזון‪ .‬כלים שלובים‪ .‬אדם ואדמה‪ .‬כמה‬
‫שעות‪ ,‬או רגעים‪ ,‬או שניות‪ ,‬שכב שם לבד? לאחר שמצאו את הגופה‬
‫נסע אביו להתבונן בו לפני שחותמים את הארון‪ .‬ממנה מנעו והיא‬
‫לא התעקשה‪ .‬מה ידע? מה חשב? איך היה הסוף? אף פעם לא העזה‪.‬‬
‫במשך חודשים הלעיטה אותה אמה בחצי כדור צהבהב מדי ערב‬
‫והיא הייתה גולשת היישר אל תוך שינה נעדרת חלומות‪ .‬שנים רבות‬
‫אחר כך נזקק מישהו בסביבתה לכדור שינה והיא בתמימותה ביקשה‬
‫לקנות פרודורמול בבית המרקחת‪" .‬קטנטנים־צהובים כאלה‪ ",‬ניסתה‬
‫לעזור לרוקח‪ ,‬כאילו הבעיה היא למצוא את הכדור‪" .‬בלי מרשם?"‬
‫הוא הסתכל עליה בתדהמה‪" .‬את חייבת מרשם‪ .‬אלו כדורים מאוד‬
‫ממכרים‪ ".‬עד כדי כך לא ע ּומתה ָּפנים עם כיליונו הפיזי של אלי‪,‬‬
‫עד שבמשך תקופה ארוכה‪ ,‬שנים לאחר שני ֹשאה שנית‪ ,‬הייתה עוד‬
‫שואלת את עצמה‪ ,‬פתאום‪ ,‬ומה אם אלי יעלה עכשיו מן המדבר‪,‬‬
‫זקוף ויפה־עיניים‪ ,‬יעבור בשקט את סף חדר השינה‪ ,‬יצנח בישיבה‬
‫משוחררת על קצה המיטה המרווחת‪ ,‬וימתין ללא מילים כאומר‪ :‬אני‬
‫כאן‪ ,‬את רואה‪ .‬תערובת של אושר וחרדה הייתה משתלטת עליה אז‬
‫לרגע ורק בשלב השני היא הייתה נתפסת למצוקה‪ :‬מה תעשה עכשיו?‬
‫תגיד לו אני מאוד מאוד מצטערת‪ ,‬אלי‪ ,‬אבל בשטח נקבעו בינתיים‬
‫עובדות חדשות‪ ,‬ויש בהן אפילו כמה יתרונות‪ ,‬בעובדות האלו‪ ,‬או‬
‫שתידבק אל תפארת גופו‪ ,‬תקיף אותו‪ ,‬תימס אליו‪ ,‬מוצפת‪ ,‬תשאיר את‬

                                                       ‫מנש'קה לבד?‬

                                ‫‪99‬‬
   94   95   96   97   98   99   100   101   102   103   104