Page 42 - 28222
P. 42
מרים איתן
של בעלה .עתה ,תוך המאמץ לנהוג בקלות ובביטחון ,בחן ובשאננות,
עליה ללמוד לראשונה לנווט את דרכה.
יש ובהגיעה אל ידידיהם הוותיקים הייתה מלגלגת על עצמה,
מתארת בפרוטרוט כיצד הצליחה לאחר מאמץ לגלות רחוב מן
הרחובות ,ובעוד המילים על לשונה חשה איך שוב טעתה ,איך היא
הולכת ונחשפת ,איך עוד מעט תהיה פרוצה לרחמים.
וכבר מוטב לצאת לבד .ושמא תזמין ִעמה כל פעם אחד מילדיה.
החינוך לאהבת התיאטרון הרי חייב להתחיל מגיל צעיר .וכך תהיה
פחות בודדה בהפסקות .כלום מנסה היא להסתיר את גילה? אמת,
ֶחברת הבת אינה מחמיאה לעור פניה ,ואין היא אוהבת לקלוט את
מראה פני שתיהן בראי חדר הרחצה ,אך כלום בשל כך תמנע מבתה
תיאטרון? החינוך לאהבת התיאטרון.
אהבת התיאטרון .והיא עצמה ,מה בדיוק היא מחפשת שם? תחליף?
השתקפות? קנה מידה ָלמ ֹוד בו את חייה שלה? ושמא רק בידור? רק
אורות וברק וסיבה טובה להתנאות?
יצאו שתיהן ,הבת עם האם .זו ארכנית ,חטובת איברים ,צעדיה
הבלתי מורגלים מסתבכים בשפע הבד של חצאיתה הארוכה ,ופניה
לוהטות ים ונעורים; ולידה אמה ,ידיים מגוידות ,עור פנים חיוור
ומתוח ,ורק שני קמטי המרירות בזוויות הפה דרוכים להתנפץ עם רמז
ראשון של חיוך ,להתחלק לשפעי קמטוטים .וזיק שובבות בעיניים
יתריס ויאמר ארבעים ושתיים שנותי אין בהן משום משא ועול .כולי
נעורים.
בצעד מאושש מיהרו לאולם .ההצגה כבר החלה .הייתה זאת הצגת
יחיד .האולם ,תערובת של מרתף ואולפן .כיסאות ריקים ְּכח ֹורים
שחורים ,ורק סביב הבמה קומץ של שורות מאוישות .מול זרקור דולק
יחיד ישב שחקן בודד על שרפרף עץ קטן ,ובקול מונוטוני ,ספק אל
עצמו ,ספק אל מאזין בלתי נראה ,גרר את מילותיו .היו לו עיניים
כחולות ,חודרות ,והטון האחיד ,המשעמם לכאורה ,הלך וחדר ,הלך
והעמיק.
42
