Page 43 - 28222
P. 43
מסע העצמאות של חוה
האולם הריק ,קומץ המאזינים ,עירום הקווים של הבמה וסביבתה,
שתי הדמויות המגוחכות בחצאיות מקסי ,והכלימה ,והרחמים — הכול
היטשטש ,הכול התמזג עם החושך ,לקשב דרוך אחד .נותר רק הוא,
במעגל האור ,ומילותיו אשר קרמו דברים.
מחיאות הכפיים והדלקת האורות חתמו את השלמות .כיבדה
את בתה בעוגת קרם גדולה בבית קפה סמוך וחזרו אל ביתן .חלפו
ימים אחדים .מעגל הבדידות אמנם לא נשבר אך הקשב הדרוך ההוא
והמונולוג המתמשך הותירו איזו נקודת אור בלב .שם היה האולם קטן,
המחזה צנוע ,השחקן יחיד ,והקהל שקוע כל־כולו בנעשה על הבימה.
כשתלך לתיאטרון גדול ,להצגה חשובה...
קנתה מבעוד יום כרטיס בודד .עשתה שערותיה ולבשה חליפת
מכנסיים לבנה מאריג רך ומלטףַ .הפ ּו ָא ֶיה המה אדם .שמלות ערב.
תסרוקות מנופחות .תרה אחרי פרצוף מוכר .לשווא .בפנים אטומות
שטה לקראת מקומה .זיהתה מרחוק את הכיסא האחד הריק באולם
הגדוש .זוג מימינה .קבוצה שלמה משמאלה .אוזניה כרויות ,אולי
ייפלט קצה חוט של שיחה ותוכל להיאחז בו .רקמה סגורה .הזוג
מימינה מתלחש ,חצי חבוק .הקבוצה משמאלה ממשיכה שיחה קודמת.
מאחוריה חבורת גבירות כבודות .פולנית .ודאי מאוד משכילות .ודאי
משוחחות על תיאטרון .ודאי הביאו את תרבותן איתן משם" .וזה",
עוברת אחת לעברית תוך הושטת יד אל צעיף צמר צהוב מקושט
בפרחים ורודים" ,רק עשרים וחמש? באמת ,לא יקר .תוכלי לתת לי
את ההוראות?" סוף סוף הכה הגונג ,האורות כבו ,ומעשה ישן בלבוש
חדש הדהים את הקהל .יצור אנוש חסר גיל וחסר מין ,זכר מקושט
כתוכי וצבוע כזונה ,ניצב כנביא־זעם במרכז הבמה ,ולקול מוזיקה
מחרישת אוזניים והבהובים פסיכדליים של ירוק־אדום־צהוב המטיר
על הקהל את עומק חוכמתו .צווארים מתוחים ,מנסים לקלוט ,מנסים
לקשר .מנסים להשתכנע .מדוע צוהלת כה הנקבה הטרגית ְּב ַד ְּבָרה
על אסונה? מה פשר החוטים הסמויים הנקשרים ונפתחים ,נעלמים
ומופיעים ,כל רגע מחדש?
43
