Page 39 - 28222
P. 39
מסע העצמאות של חוה
"אפשר לעזור לך? אם תחכי תוכלי לחזור איתנו".
"תודה ,אין צורך ",אמרה שלי בלי להסב את ראשה ,מרחיבה את
צעדיה ,משאירה מאחור את סורג הברזל העבה ,את ציבורי הפסולת
שטאטאה הרוח אל מרגלות משוכת ההרדופים ,ואת הדיונה הסוגרת
עליהם .מדוע התחדדו חושיה לשמוע פטרונות בהצעה הפשוטה?
בפינה ,ליד טור העמודים החומים ,כפולי הזרועות ,חיכתה לה
מכוניתה .אמנם מנוע לא חזק במיוחד ,אבל כמעט חדשה .שלי גיששה
בלי משים אחר חור המנעול ,אבל המפתח החליק שוב ושוב בין
אצבעותיה הרטובות מזיעה .ברכיה רעדו .איזה ִמפלץ! איזה מגעיל!
הייתה מושיבה אותו קצת אצלה בסדנה! וקבלת הפנים שהן ערכו
לו שם! ואשתו! הייתה נותנת עכשיו הון לשוב ולהתבונן בה ,כיצד
ישבה שם ולא הגיבה ,ואולי ,מי יודע ,הרי לא העזה להיפגש בעיניה,
ובעצם ,איך הייתה יכולה להגיב ,ובכלל ,ואם להיות ישרה עד הסוף —
המכונית להטה .ההגה כווה את ידיה .שוב לא חישבה נכון את תזוזת
הצל .יכלה להחנות את המכונית קצת הלאה ,אבל היא הייתה כל כך
מרוכזת בסדנה שעליה להעביר ,הסדנה שעכשיו כבר הייתה מאחוריה,
ובסוף מה שיצא ...התכוונה לעבוד איתן היום שוב על נושא הפרידה.
"ל ַע ֵּבד ",כמו שהסגנית אוהבת להגיד ,אבל היא הרי איננה "מעבדת",
אינה לשה את הנושא כחומר ביד היוצר .היא מגששת ,כהולכת בחושך,
מופתעת ,נדהמת ,נוגעת בקצות האצבעות ונרתעת שוב ,כאילו נגעה
בחומר בוער .עוטפת במילים רכות .ממתנת .מערפלת .בסוף מאבדת
את דרכה והן אלו שמובילות אותה ,כמו היום ,כשפתאום הרגישה לא
טוב ואפילו איננה יודעת אם ממש התעלפה או סתם נעשה לה לרגע
שחור בעיניים והתיישבה ,ובעודה יושבת כך ,בוהה ,נזכרה ,מוזר,
בחלום שחלמה הלילה שבכלל לא שייך לכל מה שקורה כאן...
שלי תלשה רצועה ארוכה מגליל נייר טואלט לבן ורך שהיה
מושלך על המושב ,כרכה בו את ההגה הלוהט כבתחבושת ,התניעה
את המכונית ויצאה לדרכה.
39
