Page 312 - 1322
P. 312
| 312דריה שועלי
"הבן של משפחת צאלון .לפני שבע שנים ,כשהוא היה בן ארבע־
עשרה ,אבא שלך עשה לו משהו במסיבה אצלכם בבית .ולפני שהוא
עשה לו את המשהו הזה ,הוא ענד לו את השרשרת של אמא שלך
ושכח להוריד".
"איך ,איך את יודעת את כל זה?"
"מישהו ראה הכול .אני לא יכולה להגיד לך מי .מי שראה חשב
שאבא שלך עשה את זה לרונה צאלון ,אחותו התאומה של רון ,אבל
הוא לא ידע שבגיל ההוא גם לתאום שלה היה שיער ארוך .אני מצאתי
אותו .הוא עדיין עונד את השרשרת".
יסמין שמטה את הסיגריה לרצפה וכיסתה את פניה עם הידיים,
מניעה את ראשה מצד לצד.
מזי המשיכה" .כל השנים האלה ,כשהייתם ילדים ,כל ההסתבכויות
שהיית מסתבכת ,הבריחות שלך ,עם הסקיפר ,עם השף ,הבריחות
מהפנימייה בשווייץ"?...
"רציתי שכל תשומת הלב של אדוארדו תהיה עליי ,כדי שהוא
יניח לו ,הוא היה רק ילד ,הוא היה כל כך עדין ,כל כך יפה ,וכל פעם
שהייתי בורחת ,אדוארדו היה חייב לעזוב אותו ולמצוא אותי ,לעזוב
אותו ולשלם למישהו בגלל איזה מבוכה שיצרתי ,או לסדר איזה בלגן
שהשארתי "...היא רעדה בכל הגוף עכשיו.
"את היית כליא הברק".
יסמין הסתכלה עליה בעיניים קרועות לרווחה.
"איך"?...
"עברתי על הדברים שלו אחרי התאונה ",מזי הוציאה את הדף
שעליו כתבה יסמין לארי" ,הגם אתה ברוטוס ",ונתנה אותו ליסמין.
"תהפכי אותו ".יסמין הפכה את הדף וקראה את המילים שארי כתב
לעצמו" :הלוואי שהייתי ברק" .היא איבדה את שארית השליטה
העצמית ופרצה בבכי ,מחזיקה את הפתק קרוב ללבה ובוכה אולי
בפעם הראשונה בחייה הבוגרים.
"לא הייתי צריכה לעזוב אותו אף פעם .לא הייתי צריכה לעזוב
אותו .ארי שלי .מסכן שלי .חשבתי רק על התינוק שלי ,חשבתי רק
