Page 47 - 1322
P. 47
כליא ברק | 47
נפגשים כל יום שישי בארוחת ערב ,אבל לא יודע ,אולי כי לה יש
משפחה ולו אין ...אולי בגלל זה הם כבר לא קרובים".
"טוב .ואחרי גיל ההתבגרות ,היא גם ׳ברחה׳?"
"כן ,היו כמה פעמים .אני מכיר רק אחת מהן .אדוארדו ,מר שכטר,
הוא רצה שהיא תתחתן עם איזה זקן אחד .אבל מה זה זקן ,מזי —
עתיק .אז היא ברחה".
"איך קראו לעתיק?"
"לא יודע".
"לאן היא ברחה? לכמה זמן?"
דודי ניענע בראשו" .אמרתי לך ,היא לא אוהבת לדבר על הדברים
האלה .בגלל זה היא התחתנה עם מישהו ׳מבחוץ׳".
"אז אני צריכה מישהו מבפנים .עם מי אני יכולה לדבר? מי החברה
הטובה שלה?"
ההבעה של דודי הזכירה לה לרגע את ההבעה של אסתר; מבוגר
שנאלץ להסביר לילדה את עובדות החיים" .אין לה בי־אף־אף .לאף
אחת מהבחורות האלה אין .כשאת טחונה ברמה כזאת ,את לא יכולה
לסמוך על אף אחד חוץ מהמשפחה שלך .אני הכרתי אותה באינסיאד.
היא לא ידעה שאני ׳פשוט־עם׳ עד שהיה מאוחר מדי ",הוא הבזיק
לעברה את חיוך החופשה־משפחתית־בקריביים שלו" .אבל עכשיו
ברצינות ,נראה לי שאת צריכה לדבר עם ארי .לא שהוא איזה דברן
גדול ,כן? אבל אם מישהו יודע משהו ,זה רק ארי".
"מה אתה אומר לי פה?"
"כלום ,לא כזה .אבל הוא אחיה הקטן והמעריץ ,הם היו פעם
מאוד קרובים ...זה הכול .נראה לי שכדאי שתדברי איתו ".דודי ניגש
לשולחן שעמד במבואה והוציא מהמגירה שלושה כרטיסי ביקור עבים
בצבע שמנת עם אותיות מוזהבות ונתן אותם למזי .על הכרטיסים היה
כתוב:
שאול שכטר ,סמנכ"ל שכטר אחזקות
אסתר שכטר ,סגנית נשיא לקשרי חוץ ותרומות ,שכטר
אינטרנשיונל
