Page 155 - zman
P. 155
הזמן שחלף בינתיים | 155
אבל לא יכולתי.
לא יכולתי לעצור את הדמעות מלמלא את עיניי בשעה שננעצו
בילדה הכי יפה בעולם.
"את לא בסדר ",לחשה ,עיניה גדלו בשעה שהביטה בי.
"קאדי ",מלמל קורט.
לקחתי צעד מהיר אחורה.
הפניתי את ראשי להביט בכתפו ומלמלתי" ,בסדר .בסדר .אני
בסדר .כל כך מצטערת".
"קאדי ",אמר קורט שוב.
נדמה היה לי שהוא מושיט אליי יד ,אז נרתעתי והרגשתי רטיבות
זולגת במורד לחיי.
"אני ...אני "...הבטתי אל בתו של קורט" .את צריכה לאכול את
זה ,מתוקה ",אמרתי והחוויתי בראשי לעבר הגביע שאחזה בידה" .זה
נמס".
ואחרי כן בלעתי יבבה ,הנחתי לעיניי לרפרף על עיניו של קורט,
הסתובבתי ומיהרתי להתרחק משם.
נכנסתי למכונית שלי והיה לי מספיק שכל לשבת בה ,לבהות בהגה
ולקחת נשימות עמוקות ,לפני שהתנעתי אותה ,ניגבתי את לחיי בשתי
ידיי ,יצאתי מהחנייה ונסעתי הביתה.
נדמה היה לי שלוקח לשערים שנה להיפתח ,והטלפון שלי החל
לצלצל בזמן שחיכיתי.
נתתי לו לצלצל וכאשר השערים נפתחו ,נסעתי אל החנייה המקורה
שליד הסטודיו .יצאתי ,לקחתי את הארנק שלי ונכנסתי הביתה.
לא ידעתי מה לעשות אחר כך .כל המילים שאמרתי לעצמי בלב,
שזה בסדר ,שאני יכולה לעמוד בזה ,שעשיתי את הדבר הנכון ,שאני
נמצאת במקום שאני אמורה להיות בו — נעלמו ,התפוגגו ,בגלל מבט
אחד בפניה של בתו של קורט.
עשיתי מעצמי צחוק .הבהלתי את הבת שלו.
אלוהים.
אלוהים.
למה לא התמודדתי עם זה יותר טוב?
זה לא שלא ידעתי שזה יקרה (מתישהו).
