Page 159 - zman
P. 159
הזמן שחלף בינתיים | 159
עליה ,חוץ מהאובססיה הנוכחית שלה; להפוך לי את המטבח כשהיא
אופה קאפקייקס".
אלוהים אדירים.
כמה מקסים.
"אז כן ,היא בסדר ",הכריז בקצרה" .נראה שקשקושים עם האנשים
שלי בקשר ,עוזרים לה להתגבר על הבהלה שגרמה לה אישה זרה,
שאיבדה את זה באמצע הרחוב".
לגמרי מקסימה.
בלעתי רוק.
"אני מקווה שאתה ...אתה ,אה ...מפקח על הכנת הקאפקייקס",
המשכתי באופן די צולע כי הוא הפסיק לדבר ,אבל הוא לא עשה שום
סימן שהוא סיים ,או שהוא מתכוון לעזוב ואני הייתי זקוקה נואשות
לשקט.
זאת הייתה טעות.
העיניים שלו הפכו לחרכים צרים ,והוא שאל בחוסר אמון" ,את
חושבת שאני אתן לבת שלי להתקרב לתנור בגיל חמש?"
"מובן שלא ",עניתי במהירות.
הוא הרים יד ,העביר אותה בשערו והביט מעבר לראשי ,כששריר
קופץ במעלה לחיו.
מבטו חזר אליי.
"דבר כזה לא יכול לקרות שוב ",פקד.
"אתה צודק .לגמרי צודק .אני לא ...זה היה פשוט מזל רע .הסתכלתי
על פנסי הרחוב .לא שמתי לב .הפתעתם אותי .בפעם הבאה אני ...ובכן
— לא נראה שיהיו יותר מדי פעמים הבאות אבל אם כן — אני אחזיק
את עצמי".
"אני מדבר על העובדה שהתיישבת מאחורי ההגה ונהגת במצב
שהיית בו ",אמר בחוסר סבלנות.
על זה הוא מדבר?
הוא היה מודאג יותר מזה שנהגתי בזמן שהייתי נסערת?
באמת?
לא ביקשתי אישור ממנו.
"גם את זה לא אעשה שוב ",אמרתי בשקט.
