Page 164 - zman
P. 164
| 164קריסטן אשלי
לעצמי ארון משקאות רציני ,שמתי עוף בתנור וישבתי על המרפסת
שלי עם כוס יין ביד.
"הממ?" שאלה.
"קורט ,כשעמד שם ,מה את חושבת שהוא חיכה שאומר? אני
שואלת כי ,כאילו ,עברו שנים ואם נודה על האמת ,קאת' ,בקושי הכרתי
אותו אפילו כשהכרתי אותו ,מסתבר .אבל הוא נראה ...הוא נראה"...
לא יכולתי להאמין שאני עומדת לומר את זה אבל זה מה שזה היה
"כלומר ,הוא נראה מאוכזב".
"בייב ,אני מצטערת ,אני יודעת שאת רוצה תשובה לזה אבל מעולם
לא פגשתי את הבחור .אני באמת לא יודעת".
"אני צריכה לחזור הביתה ",מלמלתי.
"לא!" קאת' כמעט צעקה וזה הפתיע אותי כל כך ,שקפצתי בכיסאי.
"מה?" שאלתי.
"לא ,אה ...לא ,את יודעת ,אני מתכוונת ,המקום הזה מדהים ,נכון?"
אמרה במהירות ובאופן מוזר ,זה נשמע כאילו נפלט לה משהו שהיא
מתחרטת עליו.
"זה נכון אבל אם אני חושבת על מה שקרה היום ,זאת לא הייתה
ההחלטה הנכונה .בשבילו .בשביל הבת הקטנה שלו .בשבילי .אם
אני לא יכולה לשלוט בעצמי כמו שקרה היום ,אני לא צריכה להיות
בקרבת אף אחד מהם .התפרקתי ,הבהלתי אותה .זה היה נורא ,קאת'.
אני מתכוונת ",אמרתי והרגשתי שאני מגיעה ללב העניין" ,מה נראה לי
שאני עושה?"
"את משחזרת מגדלור".
"לא עברתי לצד השני של המדינה כדי לשחזר מגדלור ,קאת'"
״טוב נו ,זה מה שקרה בסוף".
"באיזה מחיר?" שאלתי" .אני חושבת שאני בעצם ...בעצם "...האם
מה שעמדתי לומר נכון? "פוגעת בו".
"טוב ,את יודעת ,מה שלא יהיה ,הוא יתגבר על זה .הזמן מרפא את
כל הפצעים".
"קאת' ,חלפו שבע־עשרה שנים".
"יש פצעים שלוקח להם יותר זמן ",מלמלה.
בהיתי בנוף ותהיתי למי אני מדברת.
