Page 166 - zman
P. 166
| 166קריסטן אשלי
"תפסיקי להצחיק אותי כשאני מתלבטת לגבי העתיד שלי וכל
הכסף שאני משקיעה במקום שאני עלולה לעזוב מחר ",ביקשתי.
"משהו מחזיק אותך שם".
השינוי בנימה שלה גרם לי להיות דרוכה וטוב שכך ,כי היא עדיין
לא סיימה.
"מה שזה לא יהיה ,משהו משך אותך לשם ,משהו גרם לך לקבל
את ההחלטה לקנות את המקום הזה ומשהו גורם לך להישאר שם.
היו לך המון הזדמנויות לשנות את דעתך ולעזוב .את יודעת שאת
יכולה לבוא הביתה מתי שתרצי .אנחנו נסתדר כבר עם המגדלור.
אבל את אמרת לי ששם הבית שלך .כשאמרת את זה ,התכוונת לזה.
נכנסת לעניין כל כולך ,קאדי .כזאת את .את יודעת מה את אוהבת.
את יודעת מה את רוצה .את רוצה להיות שם .אז הלכת לשם בשבילו
והוא הבהיר לך שזאת לא אופציה .אבל גם אחרי זה ,חזרת לשם.
יש לזה סיבה .אל תתני למשהו כמו מה שקרה היום ,עד כמה שזה
היה קשה ,לגרום לך לקבל החלטה שתתחרטי עליה .תמשיכי בדרך
שלך .יש סיבה לכך שאת שם .תדבקי בידיעה הזו .אל תוותרי כל כך
בקלות".
תדבקי בידיעה הזו.
קצת הצטערתי שהיא אומרת את זה ככה.
אבל חלק ממני גם שמח שאמרה.
"את צודקת ",אמרתי לה.
"אני יודעת ",השיבה.
"את גם מעצבנת ",אמרתי לה.
"אני יודעת ",השיבה.
הרגשתי איך שפתיי מתחילות להימתח לחיוך.
ואז מפסיקות.
"מה הוא חיכה שאגיד ,קאת'?"
"אני לא יודעת ,מתוקה שלי ",ענתה ברכות.
"אני צריכה להתרחק ממנו ",אמרתי לה בפיזור דעת ,עיניי בהו
בחוסר מיקוד בנוף וחשבתי שזה בדיוק מה שאני חייבת לעשות ,למענו,
למען הבת הקטנה שלו.
למעני.
