Page 169 - zman

‫הזמן שחלף בינתיים | ‪169‬‬

‫עיניי הביטו בעיקר במגדלור‪ ,‬האור חג סביב‪ ,‬מאיר את החלל בקצב‬
‫אחיד‪ ,‬אור חם קרן מכל החלונות‪.‬‬

‫הגעתי אל המעבר המקורה שבין החנייה לבית‪ ,‬הנחתי את ידי על‬
‫ידית הדלת והסתובבתי להביט בוולט‪ ,‬אמנדה‪ ,‬ג'קי‪ ,‬רוב‪ ,‬פייג' ואישתו‬

‫של רוב‪ ,‬טריש‪ ,‬שהיו מאחוריי‪.‬‬
‫חייכתי לעברם חיוך נרגש‪ ,‬פניתי לדלת‪ ,‬סובבתי את הידית ונכנסתי‬

‫פנימה‪ .‬אש בערה באח‪ ,‬זה היה הדבר הראשון שראיתי‪.‬‬
‫היתר‪ ...‬הו‪...‬‬
‫היתר‪...‬‬

‫עשיתי סיור בקומה הזאת ואז בקומה הבאה ואז בזאת שאחריה‬
‫וראיתי כמה יפה סידרה פייג' את החדרים העגולים ואת קירות הלבנים‬
‫והחלונות הבלתי שגרתיים ופיסת ההיסטוריה הימית הזאת‪ ,‬לכדי מכלול‬
‫מזמין‪ ,‬חמים וביתי‪ .‬זה היה קלאסי ועכשווי‪ ,‬נשי אבל עם קסם גברי‪,‬‬
‫ימי אבל לא קיטשי‪ ,‬מקסים בלי שיהיה מפואר — בכל פינה ובכל פרט‪.‬‬
‫ונדהמתי מהמקצועיות שבה ארגנה את חלל חדר השינה‪ ,‬הכניסה‬
‫לתוכו מיטה זוגית קווין סייז (לא נשאר הרבה שטח רצפה אבל למי‬
‫איכפת) ואמבטיה עם מקלחת קטנה וגם אמבט קטן ועגול‪ ,‬מה שאומר‬
‫שלא אוכל לשכב בו לגמרי‪ ,‬אבל אוכל להתפנק באמבטיה‪ .‬היא ווולט‬
‫עיצבו בחדר האמבטיה גם ארונות מדהימים‪ ,‬שהיו בהם פנלים מכוסים‬
‫מראות‪ ,‬ולוחות ציפוי העץ האופקיים‪ ,‬מהרצפה עד לתקרה‪ ,‬בצבע קרם‬
‫בהיר‪ ,‬גרמו לחלל להיראות הרבה יותר גדול ממה שהיה וסיפקו הרבה‬

‫חלל אחסון‪.‬‬
‫עצרתי במרפסת התצפית‪ ,‬תחילה ראיתי את המושבים הבנויים‬

‫במעגל בהיקף‪ ,‬כמה רהיטי נצרים מולם‪ ,‬לפני מעקה המדרגות‪.‬‬
‫וראיתי את מגדלנה פרושה לאורך המפרץ‪ ,‬את האורות הפזורים‬
‫על הגבעות שמאחוריה ואת צבעו האפל של הים שהשתרע עד אין קץ‪,‬‬

‫האור חג מעלינו ושלח אלינו איתות‪ ,‬יציב ואמיתי‪ ,‬שוב ושוב ושוב‪.‬‬
‫"קאדי?"‬

‫שמעתי את קולו של וולט קורא לי‪ ,‬אבל הייתי מרותקת לאפלה של‬
‫הים ולסיבוב אלומת האור ולהבנה‪ ,‬שזה המקום שבו הייתי צריכה להיות‪.‬‬
‫פטריק היה אלומת האור שלי‪ .‬פטריק נכנס לחיי ובפעם הראשונה‪,‬‬

‫בגיל עשרים ושלוש‪ ,‬נתן לי משהו יציב ואמיתי‪.‬‬