Page 167 - zman
P. 167
הזמן שחלף בינתיים | 167
"מממ ",היא הגיבה באופן לא מחייב ופיזור הדעת שלי לא אפשר לי
לקלוט את המלמול ,או את הדרך בה השמיעה אותו.
חזרתי ל׳כאן ועכשיו׳ ואמרתי" ,אני צריכה לבדוק מה עם העוף".
"ואני צריכה לוודא שהבת שלי אורזת ,או שהיא תחזור לייל בלי
תחתונים .אבא שלה יחטוף מפרצת כשיראה את הקנייה בויקטוריה
סיקרט בדוח האשראי שלה.
חייכתי.
"או.קיי ,בייב ,אשחרר אותך ",אמרתי.
"ואני אותך".
"טוב .נדבר מחר?" שאלתי.
"בהחלט ",ענתה.
קמתי ופניתי לעבר הדלת" .תודה שאת מקשיבה".
"תמיד".
כן ,כזאת הייתה קאת'.
תמיד נבונה ,תמיד מתוקה ,תמיד אוהבת ,תמיד מצחיקה ,תמיד
נאמנה .תמיד שם.
"ביי ,קאת'י".
"ביי ,בייב".
ניתקנו.
בדקתי מה עם העוף שלי.
אכלתי אותו עם אפונה ואורז פראי ,ישובה מול הטלוויזיה ואז
לבשתי קרדיגן ויצאתי בחזרה אל המרפסת עם ספל תה צמחים.
באותו רגע ,כשאורו של המגדלור חג סביב ,שוב ושוב — בלי
להפריע ,בלי להרגיז — קיבלתי את התשובה שלי לשאלה מה מחזיק
אותי שם .היציבות שלו ,הקצב הקבוע שלו ,היו מרגיעים .הבטתי בו
מעניק ללא לאות את אות האזהרה שלו ושומר על מה שלא נאמר ,לא
נודע ,לא נראה.
לבד ובלי לעשות דבר ,ישבתי עם המגדלור שלי עד שעייפות נעימה
נפלה עליי.
ואז נכנסתי פנימה ושכבתי לישון.
