Page 160 - zman
P. 160
| 160קריסטן אשלי
"טוב מאוד ",הטיח בי" .תקפידי שזה לא יקרה".
הנהנתי במהירות.
הוא הביט בי בכעס.
עמדתי שם וספגתי את זה.
הוא המשיך לעשות את זה.
אני המשכתי לספוג את זה.
הוא לא הפסיק והוא לא הלך.
ומסיבה כלשהי ,גם אני לא הפסקתי וגם לא ביקשתי ממנו ללכת.
במקום זה ,פלטתי באופן די מטופש" ,יש לה את העיניים שלך".
"היו יכולות להיות לה העיניים שלך ,אם הדברים לא היו נדפקים",
הטיח בי.
לקחתי צעד אחורה ,מתנודדת ,כאילו חבט בבטני.
הוא הביט וראיתי אותו מתכווץ ,הצבע אזל מפניו היפות" .קאדי
—" החל לומר ברכות.
קטעתי אותו" .אני חושבת שכל מה שהיה צריך להיאמר כאן נאמר".
"יותר מדי כנראה ,לא הייתי צריך לומר את זה ".קיבלתי את הגרסה
הזאת להתנצלות בהרמת סנטר קלה.
"בכנות ,באתי רק כדי לראות שאת בסדר ",אמר לי.
"אני בסדר גמור ",שיקרתי.
הוא הביט אל תוך עיניי וחזר לדבר ברכות כשאמר" ,היא ילדה
טובה".
"היא מקסימה ",עניתי.
"היא מכינה קאפקייקס איומות".
זה כמעט גרם לי לחייך ,אבל במקום זה הפניתי את ראשי ונאבקתי
בדמעות חדשות ,כי באותו רגע רציתי בכל ליבי לטעום את הקאפקייקס
של בתו ,ועמוק יותר ,במקום שלא יכולתי להרשות לעצמי לחוות,
הייתי רוצה שתהיה לי ההזדמנות לטעום את הקאפקייקס של הבת
שלנו.
"קאדי —" הוא התחיל שוב לומר.
חזרתי להביט בו ,משכתי באפי וניחשתי" ,אני בטוחה שאתה אוכל
אותן בכל מקרה".
"כן ",מלמל.
