Page 156 - zman
P. 156
| 156קריסטן אשלי
פשוט לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר.
הטלפון שלי צלצל שוב וכדי לא לחשוב על ההשפלה שזה עתה
הבאתי על עצמי ,הוצאתי אותו מהתיק והבטתי במסך.
אין שם ,רק מספר .מספר מקומי ,אז זה קשור כנראה לבנייה או
לחברה ההיסטורית ,או שזה מישהו מתאגיד סטון שמתקשר מסיבה לא
ברורה (מאחר שהם אמרו רק "מר סטון רוצה לקבוע איתך פגישה",
משהו שתמיד סירבתי לעשות) ,בפעם החמישים בערך.
ולא היה לי איכפת.
זה לא נראה קשור בשום דרך למה שקרה כרגע ,אז נאחזתי בזה כמו
בחבל הצלה והצמדתי את הטלפון לאוזן.
"הלו ",עניתי.
"איפה את?" קורט נהם .הגוף שלי קפא.
היה לו המספר שלי.
שכחתי שהיה לו המספר שלי!
"לעזאזל קאדי ,איפה את?" אמר קורט בחדות כשלא עניתי.
"אני בבית ",לחשתי.
"אל תלכי לשום מקום ",אמר בכעס ,ושמעתי צליל ניתוק .הרחקתי
את הטלפון מהאוזן ובהיתי בו.
או.קיי ,הייתי זקוקה ליין .לא ,הייתי זקוקה לוויסקי.
לא ,לא שתיתי ויסקי ,לכן לא היה לי ויסקי (אבל פאט ודאלי שתו
כך שציינתי לעצמי שכדאי שאקנה).
וודקה לא באה בחשבון ,גם זה לא היה הקטע שלי.
מעולם אפילו לא טעמתי ג'ין.
שתיתי רק רום בחופשה על החוף.
ושתיתי רק טקילה במרגריטה ולא הייתה לי תערובת להכנת
מרגריטה (עוד משהו שציינתי לעצמי לקנות) .למעשה ,היה לי רק יין
בבית.
"למה אני לא יכולה לשתות משקאות חריפים?" צווחתי כמו
משוגעת.
הייתי חייבת ללכת לחנות משקאות ולשבור את הכלל שלי ,שהגביל
שתיית רום לחוף בלבד .אבל קורט אמר לא לזוז ולמען האמת לא הייתי
במצב לנהוג.
