Page 115 - 13322
P. 115

‫אי קרפ | ‪115‬‬

                    ‫ֹמא ְז ֵני ִמְר ָמה ּת ֹו ֲע ַבת ְיהָוה ְו ֶא ֶבן ׁ ְש ֵל ָמה ְרצ ֹונ ֹו‬

‫בעשרת הפרקים הראשונים עסק שלמה בבריאת העולם‪ ,‬במעשי‬
‫האבות ובתככים הנרקמים בארמון המלך‪ .‬בעשרת הפרקים הבאים‬
‫הוא עוסק בעשרת הדיברות כדי לרענן את רוח המוסר שעליה‬
‫נצטווה העם במעמד הר סיני‪ .‬הוא אינו שומר על סדר הדיברות כפי‬
‫שמופיע בתורה‪ ,‬ופותח דווקא בדיברות שעניינם היחסים שבין אדם‬
‫לחברו‪ .‬והדיבר שבו הוא בוחר לפתוח‪ :‬לא תגנוב‪ .‬וכך הוא מנסח‬
‫זאת‪ :‬מאזני מרמה תועבת ה' — ה' ציווה עלינו בעשרת הדיברות לא‬
‫תגנוב‪ ,‬כדי לשמור על ההגינות והיושר בין בני אדם‪ ,‬הפעם בתחום‬
‫המסחר‪ .‬מאזני מרמה — מאזניים שמטים את התוצאה הם תועבת‬
‫ה'‪ .‬המושג "תועבה" משמש בדרך כלל למעשים של גילוי עריות‪,‬‬
‫משכב זכר וכדומה‪ ,‬ולכן השימוש בו כאן מדגיש את חומרת מעשי‬

                                                      ‫הרמייה בשוק‪.‬‬
‫ואבן שלמה — המשקולות שבהן השתמשו באותם זמנים היו‬
‫בדרך כלל אבנים שנשקלו היטב וסותתו עד שהגיעו למשקל הנכון‪.‬‬
‫בימים שלאחר מכן היו אלה מטילי מתכת שבהם הוטבע חותם מטעם‬
‫השלטון שהעיד על אמינותם‪ .‬ואכן כתוב פה "אבן שלמה"‪ ,‬שאותה‬
‫ניתן לקרוא גם כמו שם המלך‪ :‬אבן שלמה‪ ,‬כלומר שהוטבע בה חותם‬
‫המלך שלמה‪ .‬וכך ניתן לפרש "ואבן שלמה רצונו"‪ ,‬שהאבן ששלמה‬

        ‫אישר היא רצונו של הקב"ה עצמו‪ ,‬ולא רק גחמה של המלך‪.‬‬

                          ‫ָּבא ָזד ֹון ַו ָּי ֹבא ָקל ֹון ְו ֶאת ְצנ ּו ִעים ָח ְכ ָמה‬

‫הדיבר‪ֹ :‬לא ִּתְר ָצח‪ .‬בא זדון ויבוא קלון — לא כל הריגה היא רצח‪ ,‬אלא‬
‫רק הריגה בזדון‪ .‬ולכן מעשה רצח בזדון מביא עמו קלון‪ .‬ובכך מזכיר‬
‫שלמה את קין‪ ,‬שנשא כל ימיו את אות הקלון על הרצח הראשון‪ ,‬רצח‬
‫הבל אחיו‪ .‬פסוק זה הוא משפט שנעדרים ממנו ההפכים המתבקשים‬
‫של ספר משלי‪ .‬מתבקש היה‪ :‬בא זדון ויבוא קלון‪ ,‬באה צדקה ויבוא‬
‫כבוד‪ .‬וצריך לפרש מה הם זדון וקלון‪" .‬קלון" הוא ההפך של כבוד‪.‬‬
‫כבוד בא מהמילה כבד וקלון בא מהמילה קל‪ .‬שהכבוד היה מנת חלקם‬
‫של אנשים שהיו כבדים במשהו — או בחוכמה או בממון‪ ,‬ואילו קלון‬
   110   111   112   113   114   115   116   117   118   119   120