Page 144 - 13322

‫‪ 144‬יורם טהרלב בעקבות שלמה המלך|‬

‫צמח להיות לץ‪ .‬יכול להיות שנזף בבנו‪ ,‬אך בנו לא שמע לגערות כי‬
‫לא נתלווה אליהן גם עונש גופני‪ .‬לץ — כי נהג לצחקק על כל הקדוש‬

‫לאביו‪.‬‬

‫ִמ ְּפִרי ִפי ִאיׁש ֹיא ַכל ט ֹוב ְו ֶנ ֶפׁש ּבֹ ְג ִדים ָח ָמס‬

‫כבר נאמר במשלי כמה פעמים כמעט באותה לשון‪.‬‬

‫נֹ ֵצר ִּפיו ׁ ֹש ֵמר ַנ ְפׁש ֹו‪ּ ,‬פֹ ֵ ׂשק ְ ׂש ָפ ָתיו ְמ ִח ָּתה ל ֹו‬

‫חוזר אל הטרגדיה הנוראה של אשת לוט‪ .‬ומדוע נענשה? כי לא נצרה‬
‫פיה‪ ,‬כי פשקה שפתיה ללא צורך‪ .‬כשלוט הכניס את האורחים הביתה‪,‬‬
‫הלכה אל השכנות וביקשה מלח כי באו אורחים‪ .‬וכך ידעו השכנים‬
‫כי האורחים בבית‪ .‬לכן היה עונשה להפוך לנציב מלח‪ .‬נוצר פיו‬
‫שומר נפשו — רמז לקב"ה‪ ,‬היוצר את האדם שומר נפשו תחת כיסא‬
‫הכבוד‪ ,‬עד שיפקידה בגוף אחר‪ .‬נוצר פיו שומר נפשו — ל"נוצר"‬
‫שתי משמעויות‪ :‬מי שנוצר על ידי הקב"ה‪ ,‬כלומר אדם‪ ,‬ושני‪ :‬נוצר —‬
‫ששם מצור על פיו‪ .‬לא נאמר "נוצר לשונו"‪ ,‬אלא נוצר פיו‪ ,‬כי הלשון‪,‬‬
‫משיצאה החוצה‪ ,‬שוב אין שליטה במעשיה ובדיבורה‪ .‬לעומתה הפה‬
‫יכול להטיל מצור על הלשון‪ ,‬ולא לפתוח לה פתח לדברים שאינם‬

‫ראויים להישמע‪.‬‬
‫פושק שפתיו מחיתה לו — אם פושק שפתיו ופותח את פיו הנצור‪,‬‬
‫הריהו נותן מוצא ללשון והיא מחיתה לו‪ :‬עלולה למחות את כל הטוב‬

‫שבנה בשתיקתו‪.‬‬

‫ִמ ְת ַאָּוה ָו ַא ִין ַנ ְפׁש ֹו ָע ֵצל‪ְ ,‬ו ֶנ ֶפׁש ָחֻר ִצים ְּת ֻדׁ ָּשן‬

‫מתאווה ואין נפשו עצל — יגעת ולא מצאת‪ ,‬אל תאמין‪ .‬פשוט‬
‫התעצלת‪ .‬הרשעים שהידפקו על דלתו של לוט התאוו‪ ,‬חשו‬
‫תאווה‪ ,‬האמינו כי אם יהיו חרוצים דיים‪ ,‬יזכו לקבל את מבוקשם‪.‬‬
‫אך לא זכו לכך‪ ,‬מי שזכה באמת שנפשו תדושן ויצמיח יבול‬
‫היה בנותיו של לוט‪ ,‬שהיו חרוצות כפל כפליים‪ .‬והנמשל מחיי‬
‫החקלאים‪ :‬ונפש חרוצים תדושן — כמו שיש לדשן את השדה כדי‬