Page 232 - 13322
P. 232

‫‪ 232‬יורם טהרלב בעקבות שלמה המלך|‬

‫שוגה בו לא יחכם — עשו שגיאה המעידה כי חכמים גדולים לא‬
‫היו‪ .‬הנמשל‪ :‬אדם בר דעת יכול להפוך ללץ אם שתה יותר מדי יין‪.‬‬
‫ואז הוא מכונה "לץ היין"‪ ,‬ש ֵידעו הכול כי אינו לץ קבוע אלא לץ‬
‫זמני בגלל שכרותו‪ .‬לץ היין הומה שיכר — מדבר שטויות מתוך‬

                                                            ‫שכרותו‪.‬‬
‫וכל שוגה בו לא יחכם — מי ששוגה בכך לא יחכם‪ :‬לא יתפכח‬
‫משיכרונו‪ .‬ומדוע אמר לא יחכם? כנראה היה שתוי עד דלא ידע‬

                                           ‫להבדיל בין פיכח לפיקח‪.‬‬

                    ‫ַנ ַהם ַּכ ְּכ ִפיר ֵאי ַמת ֶמ ֶל ְך ִמ ְת ַע ְּבר ֹו ח ֹו ֵטא ַנ ְפׁש ֹו‬

‫מכאן ממשיך שלמה אל התקופה שאחרי דבורה‪ ,‬שבה שוב עשו‬
‫ישראל את הרע בעיני ה'‪ ,‬ושוב נפלה עליהם אימת מלכי שבעת‬
‫העממים יושבי כנען‪ .‬כך כתוב בספר שופטים‪ְ :‬ו ָה ָיה ִאם ָזַרע ִי ְ ׂשָר ֵאל‬
‫ְו ָע ָלה ִמ ְד ָין ַו ֲע ָמ ֵלק ּו ְב ֵני ֶק ֶדם ְו ָעל ּו ָע ָליו‪ .‬ד ַו ַּי ֲחנ ּו ֲע ֵלי ֶהם ַו ַּי ׁ ְש ִחית ּו ֶאת‬
‫ְיב ּול ָה ָאֶרץ ַעד ּב ֹו ֲא ָך ַע ָּזה‪ .‬על בני ישראל נפל פחדו של מלך אותם‬
‫עממים‪ ,‬וחשו כי מתעברו חוטא נפשו‪ ,‬מי שעובר על צווי המלך דמו‬
‫בראשו‪ .‬וכן מתעברו חוטא נפשו — כאשר הלביאה מתעברת‪ ,‬מרגיש‬
‫הכפיר כאילו גם הוא התעבר ונעשה זועם כפל כפליים‪ ,‬וכך גם‬
‫המלך‪ .‬רמז לדוד המלך שלאחר שנתעברה בת שבע‪ ,‬שלח את בעלה‬

                                                    ‫אוריה אל מותו‪.‬‬

                        ‫ָּכב ֹוד ָל ִאיׁש ׁ ֶש ֶבת ֵמִריב ְו ָכל ֱאִויל ִי ְת ַּג ָּלע‬

‫בימים שכאלה‪ ,‬אומר שלמה‪ ,‬עדיף לשבות מכל ריב כדי לא לאבד‬
‫את מה שבכל זאת נשאר לפלטה‪ .‬ומי שעושה ההפך הוא אוויל‪ ,‬ועד‬
‫מהרה יתגלע קלונו‪ .‬המשך הרעיון המובע בפסוק הקודם‪ :‬כבוד לאיש‬
‫שבת מריב — עדיף למלך לקחת את אויבו בשבי מאשר להורגו ולריב‬

                                                  ‫עם יורשיו לדורות‪.‬‬
‫וכל אוויל יתגלע — יתגלע מלשון גלעין — יתגלה כי טיפשותו‬

      ‫קשה כגלעין הפרי‪ ,‬שאינו ניתן לפיצוח ואף אינו ראוי לאכילה‪.‬‬
   227   228   229   230   231   232   233   234   235   236   237