Page 94 - Step and repeat document 1
P. 94

‫חסד‬  ‫‪ipiny wxt ,` wlg‬‬                      ‫אהבת‬                          ‫‪eq‬‬

‫ְו ַעֵיּן ִבּ' ְנ ִתיב ַה ֶח ֶסד'‪ְ .‬ו ֵכן ִבּ ְכסוּת יוֹם‪ִ ,‬אם ֹלא ָנ ַתן לוֹ ֵתּ ֶכף ַבּ ֹבֶּקר‪ְ (f) ,‬בּ ֵעת‬
‫ֶשַׁדְּר ָכּן ֶשׁל ְבֵּני ָאָדם ָלקוּם ִמ ְשָּׁנ ָתם‪ִ ,‬מ ָכּל ָמקוֹם ֵישׁ ָע ָליו ִחיּוּב ֲה ָשׁ ָבה‬

                            ‫‪cqgd aizp‬‬

‫)‪ .'eke zra (f‬היינו משיכיר‪ ,‬דאף דכל כסות לילה שניתנה לחבול ביום‪ .‬עיין פירוש‬
‫הפוסקים כתבו סתמא מחזיר לו כסות רש"י בד"ה אמר ליה לא תסמייה וכו'‪ ,‬והכי‬
‫יום ביום‪ ,‬הכא בעניננו כיון דרובא דאינשי קאמר‪ :‬עד בא השמש תשיבנו לו‪ ,‬וכבוא‬
‫לא קיימי עד ההיא שעתא‪ ,‬אין צריך להחזיר השמש תטלנו‪ ,‬זה כסות יום‪ ,‬ולימדך הכתוב‬
‫לו עד זמן משיכיר‪ .‬ואולי כיון דבסימן נ"ח שניתנה לו רשות לחובלה בלילה וכו'‪ ,‬עיין‬
‫סעיף ד' כתב דבדיעבד מקרי זמן קימה שם‪ .‬והנה לפירוש רש"י דחוק מאוד בכמה‬
‫משעלה עמוד השחר‪ ,‬משום דמקצת אנשים דברים‪ ,‬אחד דלמה שני הכתוב‪ ,‬בכסות לילה‬
‫כתבה הזמן דתחלת השבה‪ ,‬והיינו 'כבוא‬         ‫קמים אז‪ ,‬אולי גם בעניננו הדין כן‪.‬‬
‫השמש'‪ ,‬ובכסות יום כתבה לנו רק עד‬
‫אימתי נמשך הזמן של השבה‪ ,‬והוא 'עד‬          ‫`‪ mpn‬בכלי אומנות דפסק בשו"ע )חושן משפט‬
‫בא השמש'‪ ,‬ותחלת זמן השבה לא גילתה‬          ‫סימן צ"ז סעיף י"ז(‪ ,‬דמחזיר לו כלי‬
‫התורה כלום‪ .‬גם‪ ,‬לפירוש רש"י אין דומה‬       ‫אומנות ביום כדי לעשות מלאכתו‪ ,‬שם ודאי‬
‫התחלת המימרא לסוף המימרא‪ .‬גם מאי‬           ‫דינא הוא דמחזיר לו בעת הנץ‪ ,‬דאז זמן‬
                                           ‫מלאכה הוא לפועלין וכדאיתא בבבא מציעא‬
        ‫סלקא דעתך דרב שיזבי מעיקרא‪.‬‬        ‫פ"ג ע"ב מדכתיב )תהילים ק"ד כ"ב(‪ :‬תזרח‬

‫‪ lr‬כן נראה לי לבאר הכל בעזרת ה' יתברך‪,‬‬     ‫השמש יאספון וגו'‪ .‬ואחר כך )שם כ"ג(‪ :‬יצא‬
‫על פי דברי הירושלמי )ב"מ( בפרק‬             ‫אדם לפעלו וגו'‪ .‬וגמר הפעולה הוא בצאת‬
‫המקבל )פ"ט הי"ב(‪ ,‬ד'ביאת השמש' נקרא‬        ‫הכוכבים‪ ,‬כדאיתא בחושן משפט סימן‬
‫לפעמים על זריחה ולפעמים על שקיעה‬
                                                             ‫של"א סעיף א' בהג"ה‪.‬‬

‫]ובזה מתורץ קושית התוספות ברכות דף‬         ‫‪ ilele‬דמסתפינא‪ ,‬הוה אמינא דאף כסות יום‬
‫ב' ע"ב ד"ה דילמא‪ ,‬על רש"י דפירש דביאת‬      ‫זמן השבה הוא משעת הנץ‪ .‬דמה‬
‫אורו היינו שיאיר השמש‪ ,‬ע"ש[‪ .‬ועיין שם‬      ‫דכתיב )שמות כ"ב‪ ,‬כ"ה(‪ :‬עד בא השמש‬
‫בירושלמי דמפרש את הפסוק כבוא השמש‪,‬‬         ‫תשיבנו לו‪ ,‬היינו שציותה התורה שיראה‬
‫היינו זריחה‪' ,‬ועד בא השמש'‪ ,‬היינו שקיעה‪.‬‬   ‫להשיב לו המשכון עד נץ החמה‪ ,‬שאז זמן‬
‫וכן איתא במדרש רבה פרשת משפטים‬             ‫קימה לכל היא‪ ,‬וצריך הוא לכסותו‪ ,‬ולזה‬
‫)פרשה ל"א ז'(‪ ,‬וכן תרגם יונתן בן עוזיאל‬    ‫מסיים התורה )שם‪ ,‬כ"ו(‪ :‬כי היא כסותה‬

                          ‫)שמות כ"ב כ"ה(‪.‬‬                                 ‫לבדה וגו'‪.‬‬

‫‪ wizr`e‬בזה מה שאמרתי בחידושי בבבא ‪ dzre‬יתבאר באופן נאות‪ ,‬והוא דרב שיזבי‬
‫היה סובר בפירוש הכתוב כדעת‬                 ‫מציעא קי"ד ע"ב בגמרא‪ :‬תני רב‬
‫שיזבי קמיה דרבא‪ ,‬עד בא השמש תשיבנו הירושלמי‪ ,‬ולא קשיא עליה כלל קושית‬
‫לו‪ ,‬זו כסות לילה וכו'‪ ,‬איסמייה וכו'‪ ,‬אמר הגמרא שלנו‪ .‬אך הש"ס דילן לא סבר כן‪,‬‬
‫ליה‪ ,‬לא‪ ,‬הכי קאמר‪ :‬עד בא השמש תשיבנו משום דגבי כבוא השמש כתיב ושכב‬
‫לו‪ ,‬זו כסות יום‪ ,‬שניתנה לחבול בלילה‪ .‬בשלמתו‪ ,‬ומשמע דמיירי בכסות לילה ]ודעת‬
‫השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש‪ ,‬זו הירושלמי אפשר משום דדרשינן באם אינו‬
   89   90   91   92   93   94   95   96   97   98   99