Page 30 - 28322
P. 30
| 30חיים שפירא
ידיעה שאינה יודעת
אילו ידע מרבה רגליים שהוא מרבה רגליים ,רגליו היו
מסתבכות זו בזו והוא לא היה מצליח לעשות אפילו
צעד אחד .אילו ידע הדג שהוא דג ,הוא היה שוקע בן
רגע במצולות הים .מרבה הרגליים ,הדג ,הפרפר ,ההר
והנהר יודעים את עצמם בידיעה שאינה יודעת .ורק
האדם מנסה לדעת את עצמו בידיעה יודעת .ולכן האדם
אינו מצליח להיות אדם ,כפי שמרבה הרגליים הוא מרבה
רגליים והדג הוא דג והפרפר — פרפר והנהר — נהר וההר
— הר והצרצר — צרצר.
אזהרה! פרשנותי תתארך...
אני לא רוצה להפוך למרבה רגליים וגם צרצר לא מעורר
בליבי שום קנאה ,אך בכל זאת הסיפור הזה של צ'ואנג דזה
מעלה בי לא מעט מחשבות על כל המחשבות המיותרות שיש
לי .התשלום על יכולת החשיבה שלנו הוא גבוה ,גבוה מאוד.
לא פעם אנו משלמים על ה־ thinkב־ overthinkהמיותר
והמציק.
לעיתים קרובות אני מנסה להבין את עצמי ב"ידיעה יודעת".
למעשה בתוך ראשי גר איש קטנטן (נדמה לי שזה קורה אצל
מרבית האנשים) שמדבר המון ומעביר עלי דברי פרשנות
וביקורת .לאיש הזה אין לא חופשות ולא חגים — הוא עובד
חרוץ באופן מכאיב .לשמחתי ולשמחתם של רוב האנשים,
דבריהם של האנשים הקטנטנים האלה אינם נשמעים בקול (אם
כי ישנם גם כאלה שאתרע מזלם ומלמוליהם כן נשמעים בקול
ובפרהסיה) .לו הכירה את הסיפור של צ'ואנג דזה הייתה סבתא
שלי ז"ל אוהבת אותו מאוד ,גם מפני שהיה לה חוש הומור
