Page 84 - 26422
P. 84
84׀ מיה שרידן
כשניסיתי להבין מהן את מה שאירע .אבל האמת? הדבר היחיד
שעניין אותי הוא שחזר.
״מצאת אותם?״ ג׳וש שאל.
עיניו של תומס היו נעוצות בי והיה משהו עז בהבעתו כשעיניו
נעו במורד גופי ובחזרה אל עיניי ,כאילו ביקש לבחון אם אני בסדר.
אבל כשג׳וש שאל ,הוא התבונן בחברו והנהן פעם אחת ,תנועה
מהירה של סנטרו לעבר חזהו ,פיו קפוץ .״כן.״
לא נאמר דבר נוסף .ג׳וש טפח על גבו פעם אחת כשהסתובב.
״בוא נלך לבשר לאביה.״
״אני יכולה להישאר כאן —״ התחלתי לומר ,אבל תומס אחז
בידי ,לפיתתו חזקה ,אצבעותיו הארוכות כרוכות בחוזקה סביב
אצבעותיי כשהוביל אותי איתו בעקבות ג׳וש אל חדר השינה
בקומה למעלה.
לא יכולתי לראות את פניו של תומס כשראה לראשונה את
הילדה הקטנה השוכבת במיטה ,אבל הוא הניח לידי וניגש באיטיות
אל הגבר שישב בכיסא הסמוך לחלון .גופו של זה היה נוקשה,
תנוחתו לא השתנתה .זקיף לצד מיטתה של בתו — אולי הדבר
היחיד שיכול היה להציע בנקודת זמן זו .תומס נעמד לצידו ,והגבר
זקף את ראשו בתנועה איטית .תומס הושיט את ידו ,שלף את הסכין
שהייתה צמודה לירכו — הסכין שעתה ראיתי עליה את עקבות הדם
שנקרש — והניח אותה בכפו של האיש .ליבי התכווץ .כאב גאה
בתוכי כשפניו של האיש נסדקו.
״? ."Muertos, Estan Muertosמתים .הם מתים?
תומס נד בראשו פעם אחת.
אביה של גרסיאלה נשם נשימה עמוקה ורוטטת וכתפיו התרוממו
כשהזדקף מעט והביט לרגע בבתו ואז בתומס.
