Page 86 - 26422
P. 86
86׀ מיה שרידן
לעובדה שאשתו של הגבר נמצאת במקום .אלוהים ,אני באמת
מקנאה?
משפחתה של גרסיאלה סגרה את המסעדה ,אבל רוסריה הזמינה
אותנו להישאר ללון אצלם בעליית הגג .האמת ,הייתי מעדיפה
לעזוב את העיירה הקטנה הזו ,שבה הסבל שנגרם לגרסיאלה הורגש
באוויר ובה כרמן היפה לטשה עיניים לעבר תומס כאילו הייתה
חתולה ששמה על הכוונת צנצנת שמנת ,אבל השמש כבר נטתה
בשמיים ובכל מקרה היינו צריכים למצוא מקום לתקוע בו יתד
ללינת לילה .ולא זו בלבד ,אלא שתומס רץ במשך שעות ואלוהים
יודע מה עוד עבר עליו .הוא ודאי תשוש .אני לא אציע שנצא שוב
לדרך כדי שהוא יישן על האדמה הקשה ,כשמציעים לנו מיטות
של ממש.
הגברים התחילו לשחק קלפים בשולחן סמוך לאח והזמינו את
תומס להצטרף אליהם .הוא הביט בי .״יפריע לך?״ שאל כאילו
שאני באמת אשתו והוא זקוק לרשותי.
״כל עוד תנצח ,חומד.״
תומס שלח אליי חיוך איטי .״זה מה שאני מתכוון לעשות,
חמודה שלי.״ בהיתי בו ובטני עשתה חצי היפוך לפני שהפניתי
את מבטי .תומס התיישב ליד שאר הגברים והתרווח לאחור
בנונשלנטיות ,לוגם מבקבוק בירה .צפיתי בו כשזרק קלפים,
ופרצוף הפוקר שעטה לעיתים קרובות כל־כך שירת אותו היטב
ברגע זה .כולם שיחקו על מטבעות ,אבל לפני תומס נערמה ערמה
קטנה תוך כמה רגעים בלבד.
אימ ּה של גרסיאלה הציבה לפניי בקבוק בירה ,הביטה לעבר
שולחן הגברים המשחקים ודיברה אליי באנגלית במבטא כבד.
״הגבר שלך מאוד ...אמיץ?״ הגבר שלך .״ומאוד טוב.״ היא שלחה
