Page 91 - 26422

‫מחפשת ׀ ‪91‬‬

‫יכולתי לנסות ולפענח מה זה היה‪ .‬הוא הרים את השמיכה שהייתה‬
‫בקצה המיטה והסתובב‪ ,‬משליך אותה על הרצפה‪.‬‬
‫״לא‪,‬״ הוא אמר‪ ,‬חולץ בבעיטה את נעליו‪.‬‬

‫התבוננתי בחלל הקטן והצר שהוא הכין לעצמו כמיטה‪ .‬״מה‬
‫אתה עושה?״‬

‫״הולך לישון‪ .‬זה היה יום פאקינג ארוך‪,‬״ הוא הפטיר‪.‬‬
‫״ללא ספק‪.‬״ הנדתי בראשי‪ .‬״אתה לא תצליח לישון על הגב‬
‫שם‪ .‬יש יותר מקום על המיטה‪.‬״ זזתי קצת אבל תומס היסס ונראה‬
‫לא בטוח‪ .‬גם אני‪ .‬אבל אחרי היום‪ ,‬המעט שהגיע לו היה מיטה‬
‫רכה שעליה יוכל להתמתח‪ .‬אני אוכל להתמודד עם המתח המיני‬
‫הרוחש בתוכי‪ .‬הייתי תשושה‪ ,‬וגם הוא ודאי עייף‪ ,‬והייתי בטוחה‬

‫שנירדם במהירות‪.‬‬
‫הוא הנהן לבסוף והתיישב על צד המיטה‪ .‬״תודה‪ .‬אני לא אוכל‬
‫לישון בבגדים האלה; הם מטונפים מדי‪ .‬תסתובבי‪ ,‬ולא תצטרכי‬

‫לראות אותי עירום‪.‬״‬
‫עווית בבטני גרמה לי לשאוף אוויר בחדות ולהסתובב בתנועה‬
‫חדה‪ .‬שמעתי את אוושת בגדיו של תומס והמנורה ליד המיטה‬
‫כבתה והחדר התכסה צללים וזוהר חיוור של אור מהמרפסת לצד‬

‫הבניין הגיע בדוחק אל החלון שלנו בקומה השנייה‪.‬‬
‫לרגע נשמע רק מלמול קולות רחוק‪ ,‬צליל קלוש ביותר של‬
‫מוזיקה ורחש הנשימות המתערבלות שלנו‪ .‬למה הוא כאן? איתי?‬
‫כי הוא הרגיש שהוא חייב? ״ברור שהיא‪ ...‬רצתה אותך‪ .‬לא היית‬

‫חייב‪ ...‬לשמור עליי‪ .‬אני לגמרי מוגנת כאן למעלה‪ ...‬לבד‪.‬״‬
‫השתררה שתיקה והוא אמר‪ ,‬״אולי אני אפגש איתה מאוחר‬

‫יותר‪.‬״‬
‫סובבתי אליו את ראשי בחשכה‪ .‬״אתה מה?״‬