Page 93 - 26422

‫מחפשת ׀ ‪93‬‬

‫קולו‪ ,‬ואני התחממתי לאורה‪ ,‬מרגישה באינטימיות איתו שכמותה‬
‫לא הרגשתי קודם‪ .‬היא גרמה לי להרגיש‪ ...‬מיוחדת איכשהו‪ ,‬כאילו‬

‫ראיתי חלק ממנו שמעטים זכו לראות‪.‬‬
‫״אני לא יודעת‪ .‬חשבתי שגברים מגיבים למראה יותר מכל דבר‬

‫אחר‪.‬״‬
‫״אה‪ ,‬אני מגיב למראה‪ ,‬מותק‪.‬״ מבטו תעה לאורך גופי ואני‬
‫הסמקתי‪ ,‬הפניתי את מבטי ונשכתי את שפתי בניסיון לעצור את‬
‫סומק שביעות הרצון החמים‪ .‬תפסיקי‪ ,‬ליבי‪ .‬הוא עושה ממך צחוק‪,‬‬
‫ולא מצא חן בעיני עד כמה לא מוצאת חן בעיניי השפעתו עליי‪.‬‬

‫״אבל אף גבר לא רוצה לקחת למיטה נחש‪.‬״‬
‫״אה‪,‬״ מלמלתי שוב‪ .‬״אתה לא מפסיק להפתיע‪.‬״‬
‫משהו מוזר הופיע בהבעתו‪ ,‬אבל הדבר נעלם באותה מהירות‬
‫שבה הופיע‪ ,‬ואני חשבתי שאולי זה היה תעתוע של האור והצללים‬
‫המרצדים בחלל הקטן‪ .‬הנחתי את ראשי על זרועותיי ועיניי כבדו‪.‬‬
‫משהו התקשה בקצות עיניו של תומס כשהושיט את אצבעו‬
‫והקדיר פנים כשנגע בצלקת שבצד החיצוני של זרועי‪ .‬ואז בצלקת‬
‫שלידה ובעוד אחת‪ .‬צפיתי באצבעו כשנעה‪ ,‬ובצלקת שתחתיה‪,‬‬
‫שהייתה בהירה כל־כך עד שקשה היה לראותה באפלולית החדר‪.‬‬
‫״כוויות סיגריה‪,‬״ אמרתי‪ ,‬עונה על השאלה שלא ביטא‪.‬‬
‫הוא המשיך להביט בצלקות‪ ,‬פיו קו קשה ונחרץ‪ .‬״זו האכזריות‬

‫עליה דיברת?״‬
‫היססתי‪ .‬״כן‪ .‬אבל אני לא זוכרת‪ .‬לא איך קיבלתי את הצלקות‬
‫האלה‪ ,‬בכל מקרה‪ .‬ההורים המאמצים שלי שנאו אותן ושלחו אותי‬
‫למנתח פלסטי שניסה להעלים אותן‪ .‬הוא באמת הבהיר אותן‪,‬‬
‫אבל הן מעולם לא נעלמו לגמרי‪ .‬זה חלק ממני שאי אפשר למחוק‬
‫לגמרי‪ ,‬ואין זה משנה עד כמה מנסים‪.‬״ שתקתי כשתומס משך ממני‬