Page 97 - 26422
P. 97
מחפשת ׀ 97
זה חלק ממני שאי אפשר למחוק לגמרי ,ואין זה משנה עד
כמה מנסים.
ילדה קטנה ועשירה שחיה חיים מוגנים ...עם כוויות סיגריה על
זרועותיה .המציאות יכולה להיות שונה כל־כך ממה שרואים בעין.
״לאן אנחנו הולכים היום?״ ליבי שאלה.
״ג׳וש אמר לי שנוכל לעלות על אוטובוס שייקח אותנו לעיר
במרחק עשרים וחמישה קילומטרים מכאן .לא נגיע עד פלומינו,
אבל האוטובוס יקרב אותנו לשם.״
״אוטובוס? באמת?״ שמעתי את ההתרגשות בקולה והיא
גרמה לי לחייך מעט בעוד שמשהו בחזי התרוקן .המסע הזה עמד
להסתיים ,וזה הרג אותי לאט לאט.
האוויר סביבנו היה סמיך וגשם קל זרזף ,אף שלא ירדו גשמים
של ממש .ערפל התאבך על הקרקע ויצר תחושת חלום סביב היער.
צפרדעים קרקרו ברעש גדול וזמרת הציפורים הייתה קולנית
במיוחד הבוקר.
״אלוהים ,בטח היה מדהים לגדול כאן,״ ליבי אמרה וכאשר
החזרתי אליה את מבטי ,ראיתי שהיא מחייכת בשלווה ושמבטה
נע אל הנוף המוריק סביבנו .כל־כך מתאים לה למצוא יופי בנוף
הפראי הזה.
״כן,״ הפטרתי .״היו בזה יתרונות .לפחות היה חם מספיק לישון
בחוץ בלי לקפוא למוות.״
ליבי הזעיפה פנים .״לישון בחוץ? למה שתישן בחוץ?״
נשפתי .דעתי הוסחה ולכן לא הקדשתי יותר מדי מחשבה למה
שאמרתי .אבל למי פאקינג אכפת? אולי אם ליבי תדע שביליתי
את רוב חיי במחיצת כלבים ולא אנשים ,היא תוריד מהפרצוף את
הבעת ההערצה הזו שעטתה מאז שחזרתי מנקמתי בתוקפיה של
