Page 99 - 26422

‫מחפשת ׀ ‪99‬‬

‫״אה‪.‬״ היא השפילה את מבטה והקדירה פנים‪ .‬״אמרת שלא‬
‫הכרת את אבא שלך‪ ,‬אבל אני בטוחה שהוא היה עוזר לך אם —״‬

‫צחקתי‪ ,‬לפתע רציתי לגרום לה כאב‪ ,‬רציתי לזעזע ולטלטל‬
‫אותה‪ ,‬רציתי שהיא תרגיש את חוסר הנוחות שהיא גרמה לי כי‬
‫היה אכפת לה יותר מדי‪ .‬״אבא שלי היה מנהל עשיר בלוס אנג׳לס‬
‫שדפק את המשרתת הקולומביאנית‪ .‬אשתו גילתה מה קרה‪ ,‬זרקה‬
‫אותנו מהבית והוא לא נקף אצבע כדי למנוע את זה‪ .‬אמא שלי‬
‫כתבה לו מכתבים במהלך שש השנים הראשונות של חיי‪ ,‬התחננה‬
‫בפניו שייקח אותה בחזרה‪ ,‬אבל הוא מעולם לא ענה לה‪ .‬אז‪ ,‬לא‪,‬‬

‫ליבי‪ ,‬הוא לא היה עוזר לי לו ידע‪.‬״‬
‫היא מצמצה לעברי‪ ,‬עיניה רחבות ובוהקות‪ ,‬כתפיה נוקשות‪.‬‬
‫״אימך מתה והמשפחה שלך — אלה שהיו צריכים להקל עליך —‬

‫התכחשו לך‪,‬״ היא דיברה בלחש‪.‬‬
‫משכתי בכתפיי‪ .‬״זה בדיוק מה שהם עשו‪ .‬תמיד‪ .‬אבל אני‬
‫החזרתי להם כגמולם‪ .‬ברגע שיכולתי‪ ,‬עזבתי ומעולם לא הבטתי‬

‫לאחור‪.‬״‬
‫״אני מצטערת כל־כך‪.‬״‬
‫אותה צביטה כיווצה את ליבי כשעינינו נפגשו‪ .‬דמיינתי שמבטי‬
‫קורא תיגר‪ ,‬קר‪ ,‬אבל מבטה נותר חומל‪ ,‬רך‪ .‬הסטתי את מבטי‬
‫וצעדתי לאחור‪ .‬״זה קרה לפני המון זמן‪,‬״ אמרתי שוב‪.‬‬
‫שבתי ללכת כשבתוכי ריקנות מוזרה‪ .‬לא הייתי צריך לדבר על‬
‫זה‪ .‬למה פאקינג דיברתי על זה?‬
‫צעדנו במשך זמן מה‪ ,‬בלי שהוצאנו הגה מפינו‪ ,‬ואחרי זמן־‬
‫מה מצב רוחי חזר לקדמותו‪ .‬למי אכפת? כל זה זמני‪ .‬המסע הזה‪,‬‬
‫האישה הזו‪ ,‬הרגשות האלו שעוררה בי‪ .‬בכל משימה יש אתגרים‪,‬‬
‫ובמשימה הזו יש אתגרים שמעולם לא חוויתי בעבר‪ ,‬אבל כמו בכל‬