Page 98 - 26422

‫‪ 98‬׀ מיה שרידן‬

‫גרסיאלה‪ .‬חיסול התוקפים שלה‪ ,‬שיסוף גרונם‪ ,‬כי אם לא הייתי‬
‫עושה את זה‪ ,‬הם היו משספים את גרוני‪ .‬״הדוד שלי ניהל זירת‬
‫קרבות כלבים‪ .‬ביליתי זמן רב במכלאות — לעיתים קרובות ישנתי‬

‫לצד הכלבים על הקרקע‪.‬״‬
‫״זירה לקרבות כלבים? אה‪.‬״ היא הרימה אליי את מבטה‪ ,‬עיניה‬
‫חוקרות‪ .‬״אתה ישנת במכלאות? על הקרקע?״ נימת קולה הביעה‬

‫תמיהה‪ ,‬אימה‪.‬‬
‫״שם או במחסן ליד‪.‬״‬

‫״אבל‪ ...‬למה?״‬
‫כיווצתי את מבטי לרגע לעבר האופק‪ .‬״הרגשתי ששם רוצים‬

‫אותי‪.‬״‬
‫״הרגשת שבמכלאות הכלבים רוצים אותך יותר מאשר בבית‬
‫שלך?״ היא עצרה וגם אני עצרתי והבטתי בפניה‪ .‬״זה‪ ...‬״ קולה‬
‫גווע כאילו לא יכלה אפילו לבטא במילים עד כמה כל זה נורא‪.‬‬

‫עיניה נעצמו כאילו המחשבה גרמה לה לכאב גופני‪.‬‬
‫״שיט‪ .‬זה היה לפני המון זמן‪ ,‬ליבי‪.‬״‬

‫היא הנהנה אבל המשיכה לעצום את עיניה במשך עוד רגע‪.‬‬
‫התבוננתי בה‪ ,‬ראיתי את ההזדהות באופן ברור בהבעתה‪ ,‬באופן‬
‫שבו החזיקה את עצמה‪ ,‬וזה גרם לצביטה בליבי‪ .‬״איפה הייתה‬

‫דודה שלך?״‬
‫״בבית‪.‬״‬
‫פיה נפער והיא הנידה בראשה‪ .‬״והיא פשוט נתנה לך‪ ...‬לישון‬
‫בחוץ? למה שהיא תעשה דבר כזה?״‬
‫״דוד שלי היה בן זונה אכזרי‪ ,‬ליבי‪ .‬הבנים שלו היו טיפשים‬
‫ואכזריים‪ .‬אשתו לא הביאה תועלת לאף אחד והייתה מנותקת‪.‬‬
‫העדפתי את חברת החיות על פניהם‪.‬״‬