Page 100 - 26422
P. 100
100׀ מיה שרידן
עבודה שעשיתי קודם ,היא זמנית בלבד .אני אשכח את המשימה
ואשכח אותה .הרגשתי הוטבה עם המחשבה הזו ונרגעתי.
״מה זה?״
התעוררתי ממחשבותיי כששמעתי את שאגת המים והסתובבתי
אל ליבי .״בהמשך הדרך יש מפל מים קטן.״
עיניה אורו .״אתה רציני? נוכל להתרחץ בו?״
הבטתי במפלים שראיתי במפה ואז בה .אף אחד מאיתנו לא
התרחץ כבר ימים .בביתה של רוסריה הייתה מקלחת זעירה
וטחובה ,אבל לא הייתי מצליח להיכנס לתוכה ,והייתי משוכנע
שליבי לא ניסתה אפילו .התרחצתי בדלי מים וסבון ,וזה היה עדיף
על כלום ,אבל לשקוע כליל בתוך מים נשמע פאקינג נפלא.
״אין סיבה שלא.״
צעדנו בעקבות שאון המים הגועשים עד שהגענו אל פתח
ביער .ליבי שאפה אוויר למראה הבריכה הקטנה שמפל קצר נשפך
לתוכה מבין שני סלעי ענק .היא שמטה את תרמילה והחלה להתיר
את כפתורי מכנסיה ,עוצרת לפתע ,מסתובבת אליי ועל פניה מבט
מהוסס .״יפריע לך אם אני —״
התנערתי מהערפל שבתוכו הייתי שרוי והסתובבתי .״קדימה,
לכי על זה.״ התיישבתי על סלע סמוך כשפניי מוסבים כמעט לגמרי
מבריכת המים כדי שאוכל לראות את ליבי רק מזווית העין .היא
נשארה בגופיה ותחתונים ודי היה בזה כדי לגרום לי להיות מתוח
ולגופי להתלהט .סובבתי את ראשי וצמצמתי את מבטי לעבר שמש
הבוקר בניסיון לצנן את דמי.
״תומס,״ ליבי קראה ,״בוא .המים נהדרים.״
הפניתי את ראשי וראיתי אותה עומדת מתחת למפל ,מניחה
למים לרחוץ את שיערה ,צוחקת .אוי ,ליבי ,מה את פאקינג עושה
