Page 11 - 22322
P. 11
שומרי הערים |11
ים או על נהרות ,על דיונות ועל עמקים .ערים גדולות ועסוקות כמו
ירושלים בקושי עוזבות את הגבולות שלהן .היא תמיד על המשמר,
תמיד דרוכה וערנית ,תמיד מלהטטת ומפשרת בין יותר מדי תושבים,
עימותים ,עמים ,לאומים ודתות ,תמיד מפיקה אירועים מרהיבים,
לפעמים מוגזמים ,תמיד חובקת ומנחמת וממלאת בהשראה את הזקוקים
לכך .אני לא חושב שהיא עזבה את העיר אפילו לשעה־שעתיים בשנים
האחרונות ,והפעם האחרונה שיצאה לחופשה היתה כנראה לפני .1948
היציאה מגבולותיה היא מותרות.
רוחות של יישובים קטנים הן סיפור אחר .הן יכולות לנצל את
החופש שלהן כדי לצאת לטיול .ולפעמים הן שוכחות לחזור .אני לא
יכול שלא להבין אותן ,להבין שנמאס להן מאותם קילומטרים ספורים
שבהם הן לכודות כל חייהן .גם עליי נמאסים גבולותיה של המדינה
הקטנטנה שלנו ,העבודה שלי — ואולי ,יותר מכול ,חוסר היכולת שלי
לעזור .ירושלים צודקת — אני לא בלש .וגם לא סוציולוג ,פסיכולוג,
מהנדס או אדריכל ,אף על פי שיש צורך בכל הכישורים האלו כדי
להיות שומר ערים טוב באמת .יש לי רק את מה שאבא לימד אותי ,וכמה
ספרים ויומנים של שומרים קודמים .זה לא מספיק ,אף פעם.
"לא היה הרבה שלג בחורפים האחרונים ",היא מציינת.
"אולי גם לא יהיה ,אם הם צודקים לגבי ההתחממות הגלובלית
הזאת".
"לא שזה קשור ,אבל הם צודקים".
"איך את יודעת?"
"אני מרגישה את זה .ככה זה כשאת כאן מההתחלה .את זוכרת .גם
אשקלון זוכרת לפעמים .וצפת ולוד".
כמו תמיד ,היא לא מזכירה את יריחו ,וגם אני לא .קולה נשמע
זקן מאוד פתאום .אני עוצר ברמזור אדום וסוקר את המראה שלה.
חצאית עם ציור קו הרקיע של העיר ,ארוכה מדי בשביל חילונית,
צבעונית מדי בשביל דתייה .טישירט מהשוק עם הדפסים תיירותיים
בעברית ,אנגלית ולטינית .מהשרשרת שעל צווארה תלויים מגן דוד,
צלב וסהר .תיק צד של אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית
תלוי על כתפה .כשרגליה מקופלות בישיבה מזרחית על המושב ,אני
רואה שהיא נועלת נעלי ספורט מתאימות לטיפוס .היא מבוגרת היום,
