Page 12 - 22322

‫‪ 12‬רותם ברוכין|‬

‫בת חמישים לפחות‪ ,‬אבל מי כמוני יודע שהיא זקנה מכך בהרבה —‬
‫וצעירה מכך בהרבה‪.‬‬

‫"איפה להוריד אותך?" היא שואלת‪.‬‬
‫"אני לא אמור לשאול אותך?"‬

‫היא צוחקת שוב‪ .‬אני חורק בשיניי‪ .‬קיוויתי לקצת יותר שיתוף‬
‫פעולה מצדה‪ .‬לעתים קרובות אחיותיה רואות בה בעלת ברית שלי‪,‬‬
‫"משת"פית"‪ ,‬או גרוע מכך — ֵאם חמורת סבר שממונה על חינוך‬
‫כולנו‪ .‬אפשר להבין את זה‪ .‬היא עיר הבירה‪ ,‬העיר הגדולה ביותר‪,‬‬
‫אחת העתיקות ביותר‪ ,‬וללא ספק זו שחוותה יותר מכל אחת אחרת —‬
‫לפחות‪ ,‬אלו שעדיין ניצבות על תלן‪ .‬ואף על פי שבסופו של דבר היא‬
‫תמיד מתייצבת לצדי‪ ,‬אני אף פעם לא יודע איזו מדמויותיה אפגוש‪.‬‬
‫הקשר בינינו קרוב מכדי שאוכל להגדיר אותו במילים‪ :‬היא היתה עבורי‬
‫סבתא‪ ,‬אמא‪ ,‬דודה‪ ,‬אחות‪ ,‬חברה‪ .‬כשאני עצוב‪ ,‬היא צונחת במכונית‬
‫שלי כסטודנטית לתקשורת חזותית מבצלאל ומציירת ציורים מצחיקים‬
‫על שמשת החלון‪ .‬כשאני מגיע להתייעץ‪ ,‬היא מגיעה כזקנה חכמה‬
‫ומשוחחת איתי שיחות ארוכות ומעמיקות‪ .‬כשאני רוצה ללמוד‪ ,‬היא‬
‫באה אליי כפרופסורית להיסטוריה או כאישה חרדית — או לפעמים‪,‬‬
‫כפרופסורית חרדית‪ ,‬ומספרת לי סיפורים היסטוריים יפהפיים ומסמרי‬
‫שיער‪ .‬כשאני רוצה ללכת לאיבוד‪ ,‬היא באה אליי כנערה ערבייה‬
‫בחצאית בית ספר משובצת או כמדריכת טיולים ולוקחת אותי למסעות‬

‫בסמטאותיה העתיקות‪.‬‬
‫אבל היום היא ירושלים היודעת־כול‪ ,‬זו שגורמת לי להתגעגע לרוח‬
‫הנעורים של אילת‪ ,‬לביישנות ולצניעות של כפר סבא‪ ,‬אפילו לתוגה‬
‫השקטה של חדרה‪ .‬ירושלים היהירה‪ ,‬האפופה תמיד בהילת חשיבות‬
‫עצמית‪ .‬ירושלים העוזרת הפרלמנטרית שעקביה מטופפים במסדרונות‬
‫הכנסת‪ ,‬ירושלים החרדית המביטה בנשות הכותל בזעף‪ ,‬ירושלים‬
‫המשיחית הנוצרית המקשקשת הצהרות מסתוריות‪ ,‬הנובעות כביכול‬

‫מחוכמה ומהגות‪ ,‬שעולות לי על העצבים‪.‬‬
‫אני מחווה על הפקק האין־סופי בכניסה לעיר‪" .‬את מוכנה לעשות‬

‫משהו בקשר לזה?"‬
‫היא משועשעת‪" .‬כמו מה? עוד נתיב? אנחנו על הר‪ ,‬אתה יודע‪ .‬יש‬

‫גבול לאן אפשר לסלול‪".‬‬