Page 16 - 22322
P. 16
16רותם ברוכין|
באמת מדבר יותר מדי על תל אביב" .בתל אביב־יפו יש בדיוק חצי
מהתושבים שיש אצלי .אתה יודע מה זה לדאוג לכמעט מיליון איש?"
אני לא מזכיר לה שפגשתי בתקופת נדודיי ערים של מיליונים
ועשרות מיליונים .מספר התושבים הוא לא העניין ,ושנינו יודעים את
זה" .לא .אני לא יודע .אני אף פעם לא אוכל לדעת .אבל אני רואה מה
את עוברת".
"אתה לא ",היא עונה" .אתה לא חי את זה ".היא מברישה מחטי
אורנים מעל כתפיה .לא ברור איפה הצליחה לאסוף אותן .היא מביטה
בי במבט העמוק שאין דומה לו של רוח עיר עתיקה ,עייפה ,ולרגע אני
טובע בעיניים האלו ,טובע באלפי שנים של אלימות וקד ּושה ונאמנות
ואהבה .נשימתי כבדה פתאום .ובכל זאת ,אפילו כאן באמצע הסאון
וההמולה ,כשאני עוצר ונושם שוב נשימה איטית ועמוקה ,האוויר שאני
שואף צלול כיין.
"קשה לי ",היא אומרת לבסוף ,בשקט .אמירה נדירה ,כנה ,שהיא
לעולם לא תשמיע באוזני אף אחד אחר ,אפילו לא באוזני אחיותיה.
היא צריכה להיות העיר הגדולה ,החזקה ,זו שתמיד יודעת מה לעשות.
אני מושיט יד להניח על כתפה ,מהסס לרגע — אני אף פעם לא בטוח
מתי היא שומרת נגיעה — אבל עד שאני נזכר שהיא עצמה אחזה
בזרועי לפני רגע ,המחווה כבר נראית ריקה מתוכן .אני אוחז בכתפה
בכל זאת.
"אף בן אנוש לא שם לב ",היא אומרת" .עשיתי עבודה טובה".
"אבל לא באמת ציפית שזה יעבוד עליי ,נכון?"
שפתיה מתעקלות בחיוך סוף־סוף ,ואני מחניק אנחת רווחה .אם היא
היתה מתחילה להילחם ,אני לא יודע מה הייתי עושה" .גדלת ,שומר
ערים ",היא אומרת ,קולה עמוק ,כבד מזמן" .החכמת".
רובן משתמשות ב"שומר" ,במיוחד מאז שהקטנות כינסו מועצה
והציעו לרענן את התואר המיושן והלא־אינקלוסיבי ולהחליף אותו
ל"שומר מקומות" — הצעה שלא התקבלה ,כמובן .התואר המלא נשמע
רשמי ,כבד מדי על כתפיי" .לא בהרבה ",אני מודה" .חיפשתי קודם
בבית חורון ,באבו גוש ,במבשרת ציון ,בקריית יערים ובכפר עציון .לא
חשבתי שהיא תברח לכאן .תיזזתן אותי כל היום ,שתיכן".
היא נאנחת" .תגיד את האמת ,מי הלשינה לך שהיא נעלמה?"
