Page 19 - 22322
P. 19
מיץ רימונים סחוט – 1
אשדוד ,ישראל2001 ,
תוכנית "אקספרס של בוקר" עומדת לצאת לדרך .בניגוד לתוכניות
שקדמו לה ,היא פשוטה להחריד .החרטה היחידה שלי היא שאין לה
שם יותר מגניב .עם זאת ,התוכניות האחרות" ,חומות של חוסר תקווה"
ו"הבריחה מאלעד" ,לא הצליחו למרות שמות מגניבים בהרבה .האשמה
לא היתה בשמות ,כמובן .היא היתה בכך שלא הבנתי שרוחות של
מדינות אחרות רגישות לנוכחותי כמעט כמו אלו שכאן .לא היתה לי
דרך לדעת את זה לפני שניסיתי ,מן הסתם — זו היתה הפעם הראשונה
בחיי שיצאתי מישראל .אבל רק שומר טיפש במיוחד ימשיך לעבוד על
תוכנית בריחה שכוללת מעבר במדינת אויב ,אחרי שרוח עיר מבוהלת
בחיג'אב טסה לעברו כדי לעצור רוח בחיג'אב קצת כהה יותר מליידות
לעברו צרורות של אבנים .ואני בהחלט הייתי טיפש במיוחד .אחרי הפעם
השנייה שניסיתי לברוח בדיוק באותה דרך ,הייתי צריך לחכות חודשים
עד שהצורר והרוחות יירגעו .לאן שלא הלכתי ,היו עליי עיניים זרות,
אנשים לא מוכרים שהשגיחו עליי ועקבו אחריי .כאילו לא הרגשתי
מספיק כמו אסיר עד עכשיו.
בדיעבד ,היה ברור לי שהתוכניות הקודמות היו מסובכות מדי :לגנוב
את האוטו של הצורר ,לעבור במחסומים ,לשלם לפלסטיני שיגניב אותי
לשטחי הרשות .יותר מדי דברים שיכולים להשתבש .אבל הפעם הבנתי
את נקודת התורפה של רוב רוחות הערים :אינטרנט .הן יכולות לעקוב
אחריי לכל מקום ,יכולות להקשיב לשיחות הטלפון שלי ,אבל רובן
בקושי יודעות שהרשת קיימת .ולשמחתי ,יכולתי לעשות דרכה את כל
הבירורים .התשלום במזומן היתה הבעיה היחידה ,אבל אם אחת מהן
חשדה בי כשהלכתי לסניף הבנק הקרוב ומשכתי את כל מענק השחרור
שלי ,לא שמעתי על זה כלום .אולי הן חושבות שאני רוצה לקנות
לעצמי אוטו ,ושזה סימן טוב של התייצבות והתמסדות וחשיבה על
העתיד ,או משהו.
