Page 14 - 22322
P. 14
14רותם ברוכין|
יצאה עם המשיחיים שלה לדפוק על דלתות ולנסות לשכנע יהודים
להאמין בישו?"
"כן ,זה בדיוק יד השמונה ",אני עונה ביובש" .פגשת אותה פעם ,או
שהסטריאוטיפים מספיקים לך?"
"יותר פעמים ממך ,מן הסתם ",היא עונה באותו טון" .אבא
שלך לקח אותי לפגוש אותה כשהיא רק נולדה .היית צריך לראות
אותה ,ילדונת בלונדינית עם מבטא כבד ,רוכבת על אופניים לארוחות
שבת .אפילו עזרתי לה לקבל אישורים כשאף אחד במשרד הבינוי
והשיכון לא הבין למה המשיחיים והנוצרים צריכים סאונה בכלל
בחום הזה" ".גם אני לא ",אני מודה" .הוא לקח גם אותי לשם כשהייתי
ילד .הייתי שם בסאונה בפעם הראשונה .עד היום לא הבנתי מה כיף
בזה".
היא לא עונה מיד .פניה מופנות אל החלון ,והיא מביטה בהתקהלות
באחת הסמטאות של נחלאות .חייל חרדי עומד במרכזה ,ואני שומע
את קריאות ה"חרד"קים החוצה!" אפילו דרך החלון הסגור .מאזור שוק
מחנה יהודה מגיעים בריצה שוטרים ,מג"בניקיות ואפילו פקח חניה
מבולבל ,וממהרים לפזר את המריבה" .למה אנחנו מדברים על הסאונה
של יד השמונה?" היא מפנה את פניה בחזרה אליי בתנועה חדה ,חסרת
סבלנות.
מג"בניק אחד ,הגבר היחיד בקבוצה ,מלווה את החייל החרדי אל
תוך הסמטאות .אני מצביע בעקבותיהם .ממעבה בנייני האבן הצפופים
של השכונה מתנשא מבנה גבוה ,אירופי למראה ,בנוי מעץ מלא,
כהה .שני צעירים בלונדינים ואישה צעירה עם צמות יושבים במרפסת
בחלוקי רחצה ,שותים יין מגביעים דקיקי רגל ומפטפטים" .כי אני לא
חושב שהיא אמורה להיות באמצע נחלאות".
היא משיבה את מבטה אליי ,קפואה ,ועיניה הן עיני הילדה הקטנה
שהלכה איתי לאיבוד בסמטאות .היא משפילה אותן" .ממתי ידעת?"
אני לא עונה מיד ,בעיקר כי אני רותח מכעס" .בערך מהכניסה לעיר.
לא היה לך הרבה סיכוי להסתיר אותה .די מטופש מצדך לנסות ".אני
מדומם את המנוע ופותח את הדלת כדי לצאת" .תדאגי שאני לא אחטוף
דוח ,בסדר?"
אני לא שומע טריקת דלת מאחוריי ,ולא את טפיפות נעליה הקלות,
