Page 17 - 22322
P. 17
שומרי הערים |17
אני מחביא את חיוכי" .חולון .לא היה ברור לי איך היא גילתה,
ממרחק כזה".
"יותר מדי צמתים מרכזיים ".היא מהדקת את שפתיה" .יום אחד אני
אכסח אותה והיא תחשוב פעמיים לפני שהיא תפתח את הפה הגדול
שלה".
אני מחייך" .עכשיו את תגידי את האמת .איך הצלחת למנוע ממנה
לבוא כשהשתמשתי בקריאה?"
היא מכווצת את מצחה" .לא עשיתי שום דבר כזה .אם היא לא
הגיעה ,היא כנראה לא שמעה אותך".
"בסדר ",אני מגחך" .אז איך הצלחת למנוע ממנה לשמוע אותי?"
היא משלבת את זרועותיה על חזה ,ולרגע נראית כמו החומות
המקיפות אותה" .זו לא הייתי אני ",היא מתעקשת" .אתה חושב שהיא
ילדונת תמימה ופעורת עיניים שלא מסוגלת לעבוד עליך? צריך שתיים
כדי להחליף רוח עיר".
אני מביט ביד השמונה ,מודה ביני לבין עצמי שבהחלט חשבתי עליה
כעל תמימה ופעורת עיניים .היא חשה במבטי ומסתובבת ,ומיד חיוך
מאיר את פניה והיא קופצת מהמעקה בהתלהבות ילדותית ומנופפת
לעברי .לאחר רגע היא מבינה את המשמעות של נוכחותי כאן ,ומצליחה
להיראות נבוכה ומבוישת בעודה ממשיכה לנופף בהתלהבות .אני
לא יכול שלא לחייך .גם ירושלים מחייכת ,והיא שוב האישה מלאת
הביטחון שפלשה אל המכונית שלי .ריחות הבישול שוב נישאים באוויר,
ואני מנסה להיזכר מתי היתה הפעם האחרונה שאכלתי ארוחה ביתית
טובה ,או אפילו טייקאאוט סביר .הם לא מגיעים לחור שאני גר בו .בטני
מקרקרת ,וירושלים מגחכת" .אתה יודע ,אם אי־פעם תרצה לעזוב את
הצריף המתפרק שלך ביער ...בדיוק התפנה אצלי פנטהאוז בהולילנד.
ג׳קוזי ,בריכה"...
"אני מעריך את זה .תודה".
הן תמיד מזמינות .אני תמיד מסרב .כל שעות הערות שלי
מוקדשות לערים ,לכפרים ,ליישובים ,לקיבוצים ,למושבים .את הזמן
הפנוי המועט שלי אני מעדיף לבלות לבדי ,ובמקום מבודד .היא
מהנהנת .התשובה שלי היתה צפויה ,אבל למרות זאת ,עיני הילדה
שלה עצובות .אני נאנח ,מגרש ממוחי את המחשבות המטרידות
