Page 17 - 22322
P. 17

‫שומרי הערים ‪|17‬‬

‫אני מחביא את חיוכי‪" .‬חולון‪ .‬לא היה ברור לי איך היא גילתה‪,‬‬
                                                         ‫ממרחק כזה‪".‬‬

‫"יותר מדי צמתים מרכזיים‪ ".‬היא מהדקת את שפתיה‪" .‬יום אחד אני‬
‫אכסח אותה והיא תחשוב פעמיים לפני שהיא תפתח את הפה הגדול‬

                                                                ‫שלה‪".‬‬
‫אני מחייך‪" .‬עכשיו את תגידי את האמת‪ .‬איך הצלחת למנוע ממנה‬

                                       ‫לבוא כשהשתמשתי בקריאה?"‬
‫היא מכווצת את מצחה‪" .‬לא עשיתי שום דבר כזה‪ .‬אם היא לא‬

                                 ‫הגיעה‪ ,‬היא כנראה לא שמעה אותך‪".‬‬
 ‫"בסדר‪ ",‬אני מגחך‪" .‬אז איך הצלחת למנוע ממנה לשמוע אותי?"‬
‫היא משלבת את זרועותיה על חזה‪ ,‬ולרגע נראית כמו החומות‬
‫המקיפות אותה‪" .‬זו לא הייתי אני‪ ",‬היא מתעקשת‪" .‬אתה חושב שהיא‬
‫ילדונת תמימה ופעורת עיניים שלא מסוגלת לעבוד עליך? צריך שתיים‬

                                                ‫כדי להחליף רוח עיר‪".‬‬
‫אני מביט ביד השמונה‪ ,‬מודה ביני לבין עצמי שבהחלט חשבתי עליה‬
‫כעל תמימה ופעורת עיניים‪ .‬היא חשה במבטי ומסתובבת‪ ,‬ומיד חיוך‬
‫מאיר את פניה והיא קופצת מהמעקה בהתלהבות ילדותית ומנופפת‬
‫לעברי‪ .‬לאחר רגע היא מבינה את המשמעות של נוכחותי כאן‪ ,‬ומצליחה‬
‫להיראות נבוכה ומבוישת בעודה ממשיכה לנופף בהתלהבות‪ .‬אני‬
‫לא יכול שלא לחייך‪ .‬גם ירושלים מחייכת‪ ,‬והיא שוב האישה מלאת‬
‫הביטחון שפלשה אל המכונית שלי‪ .‬ריחות הבישול שוב נישאים באוויר‪,‬‬
‫ואני מנסה להיזכר מתי היתה הפעם האחרונה שאכלתי ארוחה ביתית‬
‫טובה‪ ,‬או אפילו טייקאאוט סביר‪ .‬הם לא מגיעים לחור שאני גר בו‪ .‬בטני‬
‫מקרקרת‪ ,‬וירושלים מגחכת‪" .‬אתה יודע‪ ,‬אם אי־פעם תרצה לעזוב את‬
‫הצריף המתפרק שלך ביער‪ ...‬בדיוק התפנה אצלי פנטהאוז בהולילנד‪.‬‬

                                                     ‫ג׳קוזי‪ ,‬בריכה‪"...‬‬
                                       ‫"אני מעריך את זה‪ .‬תודה‪".‬‬
‫הן תמיד מזמינות‪ .‬אני תמיד מסרב‪ .‬כל שעות הערות שלי‬
‫מוקדשות לערים‪ ,‬לכפרים‪ ,‬ליישובים‪ ,‬לקיבוצים‪ ,‬למושבים‪ .‬את הזמן‬
‫הפנוי המועט שלי אני מעדיף לבלות לבדי‪ ,‬ובמקום מבודד‪ .‬היא‬
‫מהנהנת‪ .‬התשובה שלי היתה צפויה‪ ,‬אבל למרות זאת‪ ,‬עיני הילדה‬
‫שלה עצובות‪ .‬אני נאנח‪ ,‬מגרש ממוחי את המחשבות המטרידות‬
   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22