Page 20 - 22322
P. 20
20רותם ברוכין|
הן צודקות בדבר אחד :אני בהחלט חושב על העתיד .אם אצליח
להימלט הפעם ,זה יהיה שווה הכול .אפילו את המבוכה כשאספר
לילדים שלי יום אחד איך ברחתי מישראל עם תוכנית בעלת שם מביך
כמו "אקספרס של בוקר" .זאת אומרת ,אם הייתי רוצה ילדים ,מה שאני
לא .זה רק חלק קטן מהבעיה שלהן איתי .בכל מקרה ,בעוד כמה שעות
הן עצמן כבר לא יהיו הבעיה שלי .אני אהיה בקפריסין ,ואז אעלה על
ספינה או מטוס לאירופה .לא יהיו לי חיים קלים כמהגר בלתי חוקי.
אצטרך להתחמק מרשויות ההגירה ולקחת כל עבודה שיסכימו לשלם
לי בה — מלצרות ,עבודות מטבח ,שליחויות ,מה שיבוא .אבל זה יהיה
שווה את זה ,כי אני אהיה חופשי ,ולא אצטרך לחזור לעולם למדינה
הזאת ,לערים ולכפרים וליישובים האלו שתמיד יודעים איפה אני,
לאן אני הולך ,מה אני עושה .אני בן עשרים ואחת ,לעזאזל .החברים
שהשתחררו איתי מטיילים עכשיו ,עושים את דרום אמריקה או את
הודו ,עובדים בעגלות בארצות הברית ,לומדים באוניברסיטאות בחו"ל,
בונים לעצמם קריירה .לי אין אף אחד מהדברים האלו .רק את הכלא
שלי.
אבל הפעם אצליח לברוח.
כחלק מהתכנון ,התחלתי כבר לפני חודש לקום מוקדם בבוקר כדי
"לטייל" בחופי אשדוד ובנמל שלה ,ואם היא העזה להופיע ,נבחתי עליה
שתעזוב אותי בשקט .היא התרגלה לנוכחותי בגבולות שלה והתרגלה
שלא להציק לי .לוקח לי רק רגע לאתר בנמל את "הגברת השמנה",
יאכטה קטנה עם מנוע ומפרש .בצוות שלה יש רק שלושה אנשים :גיא,
עומרי ורונה הסקיפרית .התכתבנו באימייל ודיברנו פעם אחת בטלפון,
אבל היא נראית כמו שדמיינתי :מטר חמישים ,מוצקה וחייכנית ,בעלת
מבנה גוף מלא ,שיער צרוב־שמש ,פנים שזופות ונמשים שמנקדים את
כל עורה ,מהאף ועד קצות הרגליים השריריות והקצרות .לחיצת היד
שלה חמה וחזקה ,החיוך שלה שובה ,והיא מצחיקה אותי תוך שלושה
משפטים .אני מביט בגיא ובעומרי ,שמעבירים אספקה אל מתחת לסיפון,
תוהה אם אחד מהם הוא בן זוגה .יהיו לי עשרים או שלושים שעות איתם
לברר ,ואם היא פנויה ,גם לעשות משהו בעניין .אני מחייך ,מדכא את
הדחף להתחיל איתה מיד .יותר חשוב לי לצאת לים כרגע .בזיכרונותיי
