Page 25 - 22322
P. 25
שומרי הערים |25
זה ,ואין לי שום בעיה שהיא תבזבז את מעט הזמן העומד לרשותה.
אחרי כמה רגעים היא מסיטה את מבטה ,נוהמת וחוזרת לנסות לשבור
את המנעול .זה לא עובד .היא כבר חלשה מדי .למעשה ,גיא ממשיך
למצמץ אליה ,ונראה שהיא לא מצליחה עוד להסתיר את עצמה מפניו.
"אין לך עוד הרבה זמן ",אני מעיר" .כדאי שתוותרי".
"סתום את הפה שלך ",היא מסננת ,אבל מבעד לזעם בעיניה אני
רואה את חוסר האונים ואת האימה חסרת השם המשתלטת .כמה אנחנו
קרובים ליציאה מהמים הטריטוריאליים? מה זה יעשה לה?
"אל תהיי מטומטמת ",אני מסנן בחזרה" .את רוצה למות?"
היא לא עונה ,ודמותה מבזיקה לרגע ,צעירה ואז זקנה ,דתייה ואז
חילונית .אני תופס את מפרקי ידיה והודף אותה מעליי — משהו שלא
הייתי אמור להיות מסוגל לעשות" .תסתכלי על עצמך! את לא תשרדי
את זה!"
היא נאבקת באחיזתי ,ואז ,בבת אחת ,משהו תופס בקרביי ומטלטל
אותי ,את כולנו .הסירה נהדפת לאחור ,ואז לפנים .אני מאבד את
שיווי משקלי ונחבט בה ,כמעט נופל .השרשרת מתהדקת בכוח סביב
צווארי ,עוצרת את הנשימה שלי .אני נשנק ,כתמים שחורים מרצדים
מול עיניי ,ובת ים ממהרת לייצב אותי ,לשחרר את השרשרת .סביבנו
המנוע נדם .היאכטה עצרה .רונה ,עומרי וגיא צועקים ,אבל אני שומע
רק את הצלצולים באוזניי ורואה רק את הדמות ההולכת ומתקרבת ,עד
שהיא ממלאת את כל שדה ראייתי — היי־טקיסטית ,לבושה בחליפה
כחולה כהה ,שערה ממסגר את פניה בפן מושלם שלא נהרס מהרוח.
עוד סטריאוטיפ" .שמעת פעם על עוגן?" הרצליה מסננת לעבר בת ים,
שעדיין שוכבת במקום שבו נפלה" .את עיר חוף ,לעזאזל ...בת ים?"
היא לא זזה .הרצליה יורדת על ברכיה לצדה" .בת ים?" היא מרימה
את מבטה אליי" .מה עשית לה ,חלאה?"
"שום דבר!" אני אומר ,אבל גם אני מבוהל" .היא התרחקה יותר
מדי ,את חייבת להחזיר אותה —"
"אל תשקר לי!" היא צועקת ,גלים סוערים משתקפים בעיניה.
השרשרת מתהדקת סביב גרוני לרגע ,מפעילה לחץ .תחושת החנק
חוזרת .אני מסוגל לנשום בקושי" .מה .עשית .לה".
"הרצליה ",ממלמלת בת ים .היא מתיישבת במאמץ ומניחה את ידה
