Page 179 - 22322

‫ירושלים‪ ,‬האימפריה הרומית‪ 70 ,‬לספירה‬

‫הם קוראים לי יוחנן‪ ,‬והם ייפלו על חרבותיהם למעני‪.‬‬
‫זמן רב לא התערבתי באופן ישיר כל כך‪ ,‬בלי לחשוש שאתגלה‪ .‬איני‬
‫צריך אפילו להסוות את מראי — אני דומה להם מאוד מטבעי‪ ,‬ומדבר‬
‫באופן שוטף את הארמית השגורה בפי העם כולו‪ ,‬כמו גם יוונית ואת‬
‫לשון הקודש של המשכילים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬השומר שלהם נהרג לפני מספר‬

‫שנים בלי להותיר יורש‪ ,‬ופינה לי את הדרך לפחות לעשור או שניים‪.‬‬
‫מאז חלקי בצליבה לפני כארבעים שנים עשיתי לעצמי מנהג להכיר‬
‫את מנהיגי הקהילה העברית‪ ,‬להתחבב עליהם — ואז להישכח ולהשאיר‬
‫בלבם רק את המרי שעוררתי‪ ,‬נגד הרומאים ונגד עצמם‪ .‬תיכננתי את‬
‫צעדיי במשך שנים וכשהמרד החל להתעורר‪ ,‬הקפדתי להיות מעורב‬
‫בו‪ .‬המצביא אספסיאנוס שלח את בנו טיטוס אל העיר גוש חלב שממנה‬
‫פעלנו‪ .‬המורדים לא הבינו כיצד הוא נעתר לתחנוניי שלא יתקוף אותנו‬
‫בשבת הקדושה‪ .‬למחרת‪ ,‬כשהחומות נפתחו בפניו והעיר נכנעה‪ ,‬אנשיי‬
‫ואני‪ ,‬אלפי בני הגליל‪ ,‬כבר היינו בחצי הדרך לירושלים‪ .‬כאן החלה‬
‫עבודתי האמיתית‪ .‬ייתכן שמלחמת האחים היתה מתעוררת גם ללא‬
‫התערבותי‪ ,‬אבל לא התכוונתי להסתכן בכך שהכוהנים יצליחו לאחד‬
‫את העם‪ .‬שעות רבות עמדתי בחצר בית המקדש‪ ,‬מספר ליושבים בין‬
‫החומות על גבורת הגליל במערכה נגד הצבא הרומי‪ ,‬מעודד את רוחם‪,‬‬
‫מפיח בהם תקווה‪" .‬גם אם כנפיים יעשו להם הרומאים‪ ,‬לא יעברו הם‬
‫את חומות ירושלים‪ ",‬קראתי אליהם בקול‪ ,‬והיא היתה מביטה בי‪ ,‬עיניה‬
‫הבוהקות משקפות את הזהב המקשט את החומות שהורדוס בנה‪ ,‬היופי‬
‫המופלא הזה‪ ,‬שהתעתדתי להרוס‪ .‬באותן עיניים בוהקות‪ ,‬ראיתי כיצד‬
‫הגאווה והרצון העז בחירות מחו לאיטם את זיכרון ההרס והכאב שידעה‪.‬‬
‫ירושלים לא נפלה ביום אחד‪ .‬המנהיגים המתונים יותר והכוהנים‬
‫חשדו בי ולחשו על אוזניהם של מאמיניהם‪ .‬אך עם חלוף הזמן התרבו‬
‫העומדים לצדי‪ .‬כשהסכין הראשונה הונפה נגד הכוהנים‪ ,‬ידעתי‬
‫שהעיר שלי‪ .‬עד פסח בית המקדש והר הבית היו בשליטתנו‪ ,‬ואני‬
‫מוניתי למפקדה הצבאי של העיר‪ .‬מכאן דרכי היתה סלולה‪ :‬המצור על‬