Page 182 - 22322
P. 182
אורנג'דה של טמפו – 1
אי־שם ,ישראל2017 ,
רוח העיר ירושלים טסה ליד חלון המכונית שלי כשאני יורד לכביש
.31כשאני מאיץ ,היא רק עפה מהר יותר ,נוקשת קלות על הזכוכית
באצבעות ארוכות כמחטי אורנים .אני לא פותח את החלון.
לאחר רגע היא צונחת ,שקופה למחצה ,דרך תקרת הרכב ,וממצקת
את עצמה מחדש בישיבה לידי ,כמו קיר עתיק וישן שהזמן חיזק וחישל
עד שאפילו כל צבאות האימפריה הרומית לא יכלו לו .המכונית
מתמלאת בריח אורנים ואוויר הרים צלול כיין ,ושניהם צורבים את
אפי.
"מה אתה עושה ,שומר?" היא שואלת ,קולה חד.
"לכי לעזאזל ",אני מקלל ,לא מסוגל להסתיר את כעסי .או שהכעס
עצמו הוא רק דרך להסתיר את האימה שאני חש .אני לא יודע אם
הייתי כועס על כל אחת שהיתה מופיעה ,או אם אני מאוכזב במיוחד
ממנה ,הגדולה ביותר ,החזקה ביותר ,החכמה ביותר — מספיק בשביל
לא להסתיר ממני דברים כאלו — לפחות ,זה מה שחשבתי.
זהו .זה העניין .אחרי יד השמונה חשבתי שיש כנות ואמון הדדי
בינינו .חשבתי שלא תשקר לי עוד.
"הייתי שם ",היא אומרת ,רצינית וקודרת להפליא .פניה קשות
וקמוטות מהזמן .היא באה להילחם .אני יודע את זה" .שרדתי בקושי.
עברתי יותר זוועות ממה שבן אנוש כמוך מסוגל לתפוס .אבל הגרועות
ביותר היו שומרי ערים שמתו טרם זמנם".
אני מהדק את שפתיי" .אני בסך הכול הולך לסדום .אני לא צריך
שומרת ראש".
"איזה מידע אתה חושב שתקבל ממנה? היא אמרה לך בעצמה שהיא
לא מזהה את מאגו או את ספרטה".
"זה היה לפני אתמול".
"ומה השתנה?"
