Page 185 - 22322
P. 185

‫שומרי הערים ‪|185‬‬

‫לא ברור‪ .‬אבל אני לא יודע מה התוכנית של מאגו‪ ,‬מה הוא עשה ליפו‪,‬‬
‫אפילו לא מי הוא באמת‪ .‬ויש לי תחושה שסדום יכולה להוביל אותי‬

                                                              ‫לפתרון‪.‬‬
‫אין בולענים בדרך הפעם‪ ,‬או שירושלים מטפלת בהם בלי ידיעתי‪.‬‬
‫סדום עומדת על אחת מגבעות המלח שלה‪ ,‬נטועה במקומה כמו אשת‬
‫לוט‪ .‬היא לא נעה לקראתנו כשאנחנו מטפסים על הגבעה‪ ,‬רק עיניה‬
‫עוקבות אחרי התקדמותנו‪ .‬במרחק של כמה פסיעות‪ ,‬כשאני מתחיל‬
‫לתהות אם היא באמת הפכה לפסל מלח‪ ,‬היא מדברת‪ .‬קולה כבד‪" .‬נוטר‬

                        ‫המקומות‪ ",‬היא אומרת‪" .‬כאב רב פוסע עמך‪".‬‬
‫"היא הכריחה אותי לקחת אותה‪ ",‬אני אומר‪ .‬מן הסתם היא לא‬

                ‫מתכוונת לירושלים‪ ,‬אבל קל לי למצוא מפלט בהומור‪.‬‬
‫ירושלים מצמצמת אל סדום עיניים מאופרות בכבדות‪" .‬מה עם קצת‬
‫כבוד לפרטיות של השומר‪ ,‬זקנה?" היא נוהמת‪" .‬לא יודעת אם שמעת‪,‬‬

                                               ‫אבל זה מקובל בימינו‪".‬‬
‫אני תוהה לפעמים אם רובן באמת נמנעות מלהקשיב למחשבות‬
‫שלי‪ ,‬או שסדום פשוט כנה יותר מרובן‪ .‬היא שותקת‪ ,‬ממתינה‪" .‬אני‬

            ‫צריך את עזרתך‪ ",‬אני אומר לבסוף‪" .‬את יודעת מה קרה?"‬
‫"הנוטר האחר הובס‪ ,‬אך לקח עמו חלק מהעיר הלבנה‪ ",‬סדום אומרת‪.‬‬
‫פניה המקומטות מתכווצות לרגע ואז מתרככות‪ ,‬מתמלאות חמלה‪" .‬הוא‬
‫הותיר במקומה חזיונות אפלים בלבך‪ ".‬היא מושיטה אליי את ידיה‪" .‬תן‬

                   ‫לי את הכאב‪ ,‬נוטר‪ .‬אעלים אותו מנפשך הדואבת‪".‬‬
                      ‫אני ממצמץ ומביט בירושלים‪" .‬זה אפשרי?"‬

‫"כן‪ ",‬היא רוטנת‪" .‬אבל אם אתה נותן לאחת מאיתנו לחטט לך‬
                    ‫בראש‪ ,‬אני מציעה שזו תהיה מישהי לא דמנטית‪".‬‬

‫"רב הנסתר על הגלוי‪ ",‬אומרת סדום‪ .‬ירושלים נוהמת כאילו מדובר‬
‫בעלבון אישי‪ .‬סדום מביטה בי שוב‪" .‬אקח ממך רק את שמכביד על‬
‫כתפיך‪ ,‬נוטר‪ .‬אשא את המשא עבורך ואשמור עליו כפי שאתה שומר‬

                                                               ‫עלינו‪".‬‬
‫אני מהסס‪ ,‬מתפתה להסכים ולבקש שתיקח מעליי את ענני הסערה‬
‫הקודרים המשתוללים במחשבותיי ושולחים מדי פעם ברק או רעם‬
‫לטלטל אותי‪ .‬אבל אני לא יכול‪ .‬עדיין לא‪" .‬אני צריך לשאול אותך‬

                                                        ‫כמה שאלות‪".‬‬
   180   181   182   183   184   185   186   187   188   189   190