Page 188 - 22322

‫‪ 188‬רותם ברוכין|‬

‫העננים שלא הצלחתי לפרק בלי שהסערה תכה בי‪ .‬ברקים מאירים אותם‬
‫כשסדום מושכת אותנו פנימה‪ ,‬ואז החושך אופף הכול‪ .‬לבסוף העננים‬
‫נחצים‪ ,‬ועמוק במרכזם ים המלח נחשף לעיניי‪ .‬הוא רחב בהרבה מהים‬
‫המוכר לי‪ ,‬והדרך המקיפה אותו אינה כביש סלול שלצדו מלונות ואתרי‬
‫ספא‪ .‬במקומם‪ ,‬יישוב גדול ניצב על חופיו‪ ,‬בתיו עשויים טיט‪ ,‬בוץ‪ ,‬כמה‬
‫מהם אפילו אבן גסה ולא מסותתת‪ .‬עצים מעטים מגינים מפני החום‬
‫הכבד‪ ,‬ותחתיהם נחים אנשים עירומים למחצה‪ ,‬מנפנפים על פניהם‪ .‬אני‬
‫מביט בהם במורת רוח‪" .‬מקום של חוטאים‪ ",‬אני לוחש לשומר‪ .‬הוא‬
‫מבוגר‪ ,‬אצילי למראה‪ ,‬גבוה כל כך שהוא מתנשא מעליי‪ .‬הוא לבוש‬
‫בבגדים ארוכים אך קלים‪ ,‬שמזכירים לי את הישמעאלים‪" .‬אתה יודע‬

‫זאת כפי שאני יודע‪ .‬ולמקום זה אתה מבקש להיכבל עד יום מותך‪".‬‬
‫מבטו של הגבר האחר חולף על פני היישוב הקטן‪ ,‬אבל עיניו נודדות‬
‫עד לגבעות המלח בקצהו‪ .‬האישה שעומדת בראש אחת מהן וצופה בנו‬
‫היא סדום‪ .‬שמלתה מתנפנפת ברוח‪ ,‬ובתלתליה הכהים אין ולו שערה‬
‫לבנה אחת‪ .‬אני מתמלא בתיעוב ובשנאה עזים כל כך שהם מחליאים‬
‫אותי‪ ,‬ומחזיר את מבטי לעיניו של השומר האחר לפני שיראה את‬
‫הבעתי‪ .‬דמותי משתקפת אליי דרך עיניו — כהה שיער‪ ,‬חסון‪ ,‬עיניים‬

‫תכולות נוקבות וצלקת בצד פניי‪ ,‬מתארכת ממצחי ועד ללחי‪.‬‬
‫"לא אוותר על האדמה הקדושה בשל כמה חוטאים‪ ",‬ממלמל הגבר‬
‫המבוגר יותר ומלטף את זקנו‪ .‬עיניו פוגשות בעיניה של סדום‪ .‬היא‬

‫מחייכת אליו‪.‬‬
‫"חטאים מידבקים‪ ,‬רעי‪ ",‬אני אומר‪" .‬בקרוב לא תמצא ביניהם ולו‬
‫צדיק אחד‪ .‬זכור את דבריי‪ :‬תועבה כזו יש למחוק מעל פני הארץ לפני‬

‫שתתפשט‪".‬‬
‫"כאשר לא אמצא צדיק אחד ביניהם‪ ,‬אראה זאת כסימן האלוהים‬
‫שהצדק עמך‪ ,‬אחי‪ ".‬האיש המבוגר מחייך אליי‪ .‬אני נשטף שוב ברגש‬
‫עז — רחמים‪ ,‬הפעם‪ .‬הסתירה בין רגשותיי כלפי השומר וכלפי העיר‬

‫חדה ומשונה כל כך‪" .‬מי ייתן ולעולם לא ניווכח באמיתות דבריך‪".‬‬
‫"מי ייתן‪ ",‬אני מסכים איתו‪ ,‬אבל כבר יודע שניצחתי‪ .‬הוא הציב‬
‫תנאי‪ ,‬תנאי שרחוק בעיניו מהמציאות כמו נפילת שלג על האדמה‬

‫הצחיחה הזאת‪ .‬אבל כבר הורדתי שלג על אדמות יבשות מאלו‪.‬‬
‫תחושה עזה של נפילה אופפת אותי‪ .‬הקרקע נשמטת מתחתיי‪,‬‬