Page 191 - 22322
P. 191

‫שומרי הערים ‪|191‬‬

‫"בואו לא נקפוץ למסקנות‪ ",‬אני אומר‪ ,‬בעדינות הפעם‪" .‬יש סיכוי‬
‫טוב שזה באמת היה עניין חברתי‪ ,‬תרבותי‪ ,‬אולי אפילו דתי‪ .‬אמונה באל‬
‫או באלים לא תמיד משאירה מקום לאמונה בכן‪ .‬ראיתי את זה קורה‬

                                                   ‫אפילו באירלנד —"‬
‫"אל תשקר לי‪ ,‬שומר‪ ",‬עונה ירושלים‪" .‬בני האדם מסוגלים בהחלט‬
‫להאמין באלים ובו־בזמן להכיר ברוחות הערים‪ ,‬בדיוק כפי שכמה‬

                                                      ‫מאיתנו עושות‪".‬‬
‫אני משתתק‪ .‬היא צודקת‪ .‬אשלינג היא דוגמה נקודתית‪ ,‬ואני אפילו‬

                         ‫חושד שידו הארוכה של מאגו היתה מעורבת‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬של קין‪ .‬קין מספר בראשית‪ .‬הרוצח הראשון בהיסטוריה‪.‬‬

                                       ‫דמות מיתולוגית‪ .‬לכל הרוחות‪.‬‬
‫"ואני אפסיק לשקר לך‪ ,‬כמו שביקשת‪ ",‬ממשיכה ירושלים ולוקחת‬
‫מידי בחזרה את ספר התנ"ך‪" .‬זמן רב ניסינו לשמור עליך מהאמת בנוגע‬

                   ‫ליכולותיך‪ ,‬בנוגע ל‪ ...‬לאמך‪ .‬לא אעשה זאת שוב‪".‬‬
‫אני מרגיש את גרוני מתייבש כשאני מביט בעיניה‪ .‬היא מביטה‬
‫אל העתיד סוף־סוף‪ .‬זה טוב‪ .‬אז למה אני מפחד כל כך? "על מה את‬

                                                             ‫מדברת?"‬
‫"רב הנסתר על הגלוי‪ ",‬חורקת שוב סדום‪ ,‬עיניה עצומות‪ ,‬גופה נע‬

                                         ‫קדימה ואחורה כמו בתפילה‪.‬‬
‫הספר בידה של ירושלים נעלם‪ ,‬ובמקומו מופיעה גלויה‪ .‬בתמונה‬
‫המצהיבה והמתפוררת בקצותיה מצולם ממעוף הציפור יישוב קטן‪,‬‬
‫בלב המדבר‪ ,‬על גדות הים‪ .‬בתי אבן לבנים‪ ,‬נמוכים‪ ,‬גגות שבוודאי‬
‫היו אדומים אילו התמונה לא היתה מצהיבה‪ ,‬עצי פרי‪ ,‬ורצועת חוף‬
‫ארוכה‪ ,‬בוהקת‪ .‬התמונה זרה כל כך ומוכרת כל כך‪ ,‬שאני מזהה אותה‬
‫מיד‪ ,‬והפחד הופך לחרדה אמיתית‪ .‬אני לוקח מירושלים את הגלויה‬
‫והופך אותה‪ .‬על גבה מרכיבות אותיות מסולסלות את המילים "נתראה‬
‫בימית!" שמי מופיע תחת הנמען‪ ,‬עם הכתובת הפשוטה "ירושלים"‪ .‬בלי‬
‫תא דואר‪ ,‬בלי רחוב‪ .‬כשאני מקרב אותה אל פניי‪ ,‬אני מרגיש את הריח‬
‫הקלוש של תפוזים והל‪ .‬יפו‪ .‬הוא לקח אותה למקום שידע שאלך אליו‬

   ‫בעקבותיה‪ ,‬למקום שידע שבו הערים האחרות לא יוכלו להגן עליי‪.‬‬
‫"היא הגיעה הבוקר‪ ",‬אומרת ירושלים בשקט‪" .‬אל כולנו‪ .‬שיכנעתי‬

      ‫אותן לא לומר דבר‪ .‬פחדתי ש‪ "...‬היא מביטה בסדום ומשתתקת‪.‬‬
   186   187   188   189   190   191   192   193   194   195   196