Page 195 - 22322
P. 195
ויסקי בקנקן – 1
ברצלונה ,ספרד2003 ,
מת'יו זועף לאורך כל הנסיעה באוטובוס לנמל התעופה — זועף אל
הרחובות היפים ,אל הבתים המעוצבים ,אל הקתדרלות והכנסיות
והמדרחובים ,אל התיירים והמקומיים בבגדי הקיץ הקלילים שלהם,
אל האומנים שמציגים את מרכולתם בדוכנים תחת שמשיות צבעוניות,
אל ריחות האוכל האקזוטיים העולים מהחלון הפתוח ,אל מאות שנים
של גינון ואדריכלות ואלפי שנים של היסטוריה ,ובעיקר ,יותר מכול,
הוא זועף אל הברונטית הגבוהה והיפהפייה שמנופפת אלינו לשלום
מכל קרן רחוב .המשחק הזה ,להיעלם ולהתגשם מחדש ברחוב הבא
שעל פניו אנחנו חולפים ,נועד במיוחד בשבילנו .מן הסתם ,גם חצאית
הפלמנקו והעקבים האדומים נועדו רק בשביל תיירים — או לפחות,
בשביל תיירים שיכולים לדבר איתה .לא שביזבזנו יותר מדי זמן על
דיבורים.
"לפחות תנופף לה בחזרה ",אני אומר ,ומשגר אליה חיוך מהחלון.
"גם ככה יצאת לא מנומס שלא שכבת איתה".
"לא מנומס ",מת'יו חוזר אחריי באופן מודגש ,ומוסיף מילה
בצרפתית שאני לא מכיר .הוא משחרר את הווילון מהתפס שלו ומסתיר
אותה מעינינו .זה לא משנה כלום — היא עדיין שם עד שנצא מהטווח
שלה ,והיא מסוגלת לשמוע ,לראות ולהרגיש אותנו .אבל זה נותן לו
לפחות את האשליה של פרטיות.
"היא רצתה אותך ",אני אומר באותו טון ומחייך" .לא שיש לי
תלונות ,מאוד נהניתי להיות הבחירה השנייה".
הוא מהדק את שפתיו" .היא לא הטיפוס שלי".
אני צוחק" .היא יכולה להיות כל טיפוס שתרצה ,מאטי .והיא גם
היתה עושה את זה בשמחה בשבילך .לא ראית איך היא הסתכלה עליך
כשנפגשנו בפאב?"
"אתה יורש ",מת'יו אומר.
