Page 198 - 22322
P. 198
198רותם ברוכין|
תרמילאים .כך לפחות הנחתי — אבא לא לקח אותי מעולם לטיול בר־
מצווה מחוץ לישראל ,מן הסתם.
אנחנו שותים את הקפה שלנו ומתעמקים בדף המקושקש
שמת'יו שירבט .הטיסות הישירות והלא־ישירות מברצלונה יוצאות
ביממה הקרובה לניו יורק ,אמסטרדם ,דבלין ,סידני ,בייג'ין ,ביירות,
קהיר ,פראג ורומא .בכמה מהמקומות כבר היינו — הספקנו הרבה
בשבעה חודשים .ביירות נפסלת ,כמובן .קהיר לא אטרקטיבית
במיוחד בעי ַניי ,וניו יורק לא אטרקטיבית בעיני מת'יו מאותן סיבות —
שתיהן לא רחוקות מספיק מהבית .אבל ממילא לא עמדתי להציע את
ניו יורק — קשה לי להאמין שיהיה לנו כיף שם ,גם אם כבר עברו
שנתיים.
"דבלין?" מת'יו מציע לבסוף" .הבירה אמורה להיות טובה".
מתברר שזה מסכם את כל הידע של שנינו ,אבל טסנו לרוב היעדים
בלי שום ידע מוקדם .זה חלק מהכיף .אני בכל זאת מהסס .בספרד
האקלים היה דומה לישראל .באירלנד חורף אמיתי עכשיו ,ואני לא מת
על קור.
"חמש מעלות זה לא קור ".מת'יו צוחק עליי ,וכשאני לא משתכנע,
הוא מתאר שלל חוויות ציוריות מהחורף בצפון קנדה ,מלימודי נהיגה
שכללו מכוניות שלא מתניעות עד להחלפה בין צמיגי חורף וקיץ
פעמיים בשנה ,להדיפה וגריפה של שלג מסף הדלת ארבעה חודשים
בשנה רק כדי שתוכל לצאת מהבית" .יש ִאמרה בילונייף ",הוא מספר
לי" ,תקטר כמה שאתה רוצה על הביצים הקפואות שלך ,כל עוד אתה
אומר לתיירים' ,איזה יום אביב מקסים"'.
"אבל מה יש לעשות באירלנד ,חוץ מאשר לשתות הרבה בירה?"
מת'יו מרים אליי גבה" .אתה אוהב ג'ינג'יות ,לא?"
הוא יכול להיות משכנע מאוד כשהוא רוצה.
יש לנו כמה שעות לשרוף עד הטיסה ושום רצון לחזור לעיר — מצד
מת'יו לפחות — אז הוא מנצל את הזמן כדי לכתוב מכתב לאמא ואבא
שלו .אני מרגיש אשם .אני בקושי טורח להתקשר מפעם לפעם .אבל
אבא מבין שאני צריך ,לראשונה בחיי ,קצת מרחק .אני הולך לחנות
הספרים של הדיוטי פרי ,לעלעל קצת ב"לונלי פלאנט" של אירלנד.
